• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור [סיפור][אתגר 36] ללכת

אני עוקב אחריו כבר שעות.
זה התחיל כשיצאתי להליכה. ועכשיו? עכשיו נגמרו לי המים, נותר לי רק חטיף אחד, ואני אפילו לא יודע איפה אני. רק שכבר אמצע הלילה, ושעדיין לא מצאתי אותו.
אני מגיע לספסל ונעצר, הוא לא כאן, אבל אני מתקרב. אני מתיישב וחולץ את הנעליים, מעסה את הרגליים הדואבות שלי. יהיו לי יבלות מזה, זה בטוח. שמעתי כבר על דברים שקרו לא מזמן, מישהו נדקר, מישהו נדרס, אני צריך לשים לב לסביבה. אסור לי לגרום לציד לגרום לי להפסיק לדאוג לעצמי.
אני קם ונועל את הנעליים חזרה, דוחף את הרגליים פנימה מבלי לטרוח אפילו לפתוח את השרוכים. לא פתחתי אותם כשהורדתי את הנעליים, ולא אעשה את זה עכשיו.
אני מתחיל ללכת, פונה בפנייה הראשונה ימינה. אבל הוא לא שם, הוא התרחק.
אני מסתובב חזרה, לרחוב בו כבר הייתי, ממשיך בדרכי. מתעלם מהפנייה שמאלה, אין שם כלום. במקום, אני לוקח את הפנייה שאחרי, מחכה ברמזור עד שהוא מתחלף לירוק ושטף המכוניות עוצר.
לאחר כמה דקות נוספות של הליכה, אני מגיע לגינה. אבל הוא לא שם. אני רואה רק ציפורים ועכברים, נחש פה ושם, אבל אני לא מחפש אותם.
אני עוצר ליד הקולר, מרווה את צמאוני. המים לא קרים, אבל הם יספיקו. אני מוציא את החטיף האחרון מהכיס ואוכל אותו. זקוק לסוכר.
הוא קרוב.
אני יכול להרגיש את זה עכשיו.
אני מסתכל סביבי במהירות, אבל הוא לא כאן. קצת יותר רחוק. אני מתחיל לרוץ, והנה הוא.
השליט הצהוב.
היד שלי רועדת כשהוא מגיע, האם אוכל? האם אעז?
הוא קטן יותר משציפיתי, והוא מביט בי. אני מביט בו חזרה. הוא מקפל אחת מאוזניו, ואני מתחיל לכוון.
העיגול נהיה קטן יותר, ננעל על המטרה.
אני משחרר את היד שלי.
זה פוגע.
אני מצטמרר, רועד, כשאני מביט בו.
הוא זז, אני מחכה, צופה בנשימה עצורה.
הוא זז שוב, והיד שלי מתחילה לזוז.
הוא נעצר, ואני נושם לרווחה.
תמונה עולה על המסך.
"תפסת פיקאצ'ו! רושם את הפיקאצ'ו בפוקדע."

משהו קצר, משהו אקטואלי, משהו כיפי.
תהנו!
 
חזרה
Top