ווסטור הביט בעיניו. הן היו חומות, חסרות כל שמץ של שמחה, חדווה. עיניים נוקשות, לא מתפשרות. עיניו שלו היו כחולות ורכות יותר, או כך לפחות רצה להאמין. הוא קיווה כי הן שונות מספיק.
"מספיק" יריבו אמר, כמעט לוחש את המילה. ווסטור לא הסיט את מבטו מעיניו, שלא יעז לחשוב שיניח לו עד שיישבר. הוא ידע למה הוא נכנס כשעשה את מה שעשה, והוא ידע שיש רק דרך אחת בה יוכל לצאת מזה.
"אז תפסיק את זה" ווסטור חייך אליו, אם כי ההלצה לא שיעשעה גם אותו. שניהם היו מתוחים, לא היה טעם להסתיר זאת, אך דרך ההתמודדות הייתה שונה. בעת שווסטור קיבע את מבטו, עיניו של הממזר התרוצצו לכל עבר, כעכבר מבוהל הלכוד בכלוב.
"אתה לא נסוג?" שאל ווסטור בפעם האחרונה, מניע את ידיו בעצבנות.
"לעולם לא. זה הכבוד שלי שמונח על הכף". ווסטור שמע את המילים והנהן, מסיט את מבטו רק לשנייה כדי לירוק הצידה, ומחזיר אותו היישר לפניו של כלב האשפתות.
"אם כך, אתה לא משאיר לי ברירה" ענה לו ווסטור. שניהם החזיקו בידם את המפתח לניצחון, מוכנים להשתמש בו בכל רגע. ווסטור כמעט התפתה לנשוף בעיניו, לסמא אותו רק לרגע – רגע שיעניק לו את הניצחון.
"אחת" אמר ווסטור, מרים את ידו הימנית.
"שתיים" אמר האיש שמולו, מרים את ידו הימנית.
אף אחד מהם לא רצה לומר שלוש. שניהם הסתכלו זה בזה רגע ארוך, שניות שנמשכו לשעות, עד שלא יכלו לשאת בכך עוד. לבסוף, המבט החודר פילח את הדממה, מוציא סופית את האומץ שבשניהם. איש לא רוצה להיראות כפחדן.
"שלוש!" קראו שניהם, מכניסים את ידם הימנית לכיס בו טמון האקדח, מוכנים לירות בפושע שמולם. שולף מהיר במערב יש רק אחד.
====
מצד אחד קצר, כי אני בתקופת בגרויות. מצד שני ניסיתי פה משהו חדש, הולכה כפולה בשולל. הנחתי שהרוב יחשוב שמדובר בפאנצ'ליין של תחרות מבטים, אז הפכתי את זה למשהו קצת שונה. מקווה שעבד.
"מספיק" יריבו אמר, כמעט לוחש את המילה. ווסטור לא הסיט את מבטו מעיניו, שלא יעז לחשוב שיניח לו עד שיישבר. הוא ידע למה הוא נכנס כשעשה את מה שעשה, והוא ידע שיש רק דרך אחת בה יוכל לצאת מזה.
"אז תפסיק את זה" ווסטור חייך אליו, אם כי ההלצה לא שיעשעה גם אותו. שניהם היו מתוחים, לא היה טעם להסתיר זאת, אך דרך ההתמודדות הייתה שונה. בעת שווסטור קיבע את מבטו, עיניו של הממזר התרוצצו לכל עבר, כעכבר מבוהל הלכוד בכלוב.
"אתה לא נסוג?" שאל ווסטור בפעם האחרונה, מניע את ידיו בעצבנות.
"לעולם לא. זה הכבוד שלי שמונח על הכף". ווסטור שמע את המילים והנהן, מסיט את מבטו רק לשנייה כדי לירוק הצידה, ומחזיר אותו היישר לפניו של כלב האשפתות.
"אם כך, אתה לא משאיר לי ברירה" ענה לו ווסטור. שניהם החזיקו בידם את המפתח לניצחון, מוכנים להשתמש בו בכל רגע. ווסטור כמעט התפתה לנשוף בעיניו, לסמא אותו רק לרגע – רגע שיעניק לו את הניצחון.
"אחת" אמר ווסטור, מרים את ידו הימנית.
"שתיים" אמר האיש שמולו, מרים את ידו הימנית.
אף אחד מהם לא רצה לומר שלוש. שניהם הסתכלו זה בזה רגע ארוך, שניות שנמשכו לשעות, עד שלא יכלו לשאת בכך עוד. לבסוף, המבט החודר פילח את הדממה, מוציא סופית את האומץ שבשניהם. איש לא רוצה להיראות כפחדן.
"שלוש!" קראו שניהם, מכניסים את ידם הימנית לכיס בו טמון האקדח, מוכנים לירות בפושע שמולם. שולף מהיר במערב יש רק אחד.
====
מצד אחד קצר, כי אני בתקופת בגרויות. מצד שני ניסיתי פה משהו חדש, הולכה כפולה בשולל. הנחתי שהרוב יחשוב שמדובר בפאנצ'ליין של תחרות מבטים, אז הפכתי את זה למשהו קצת שונה. מקווה שעבד.
