מנואל נכנס הביתה, מלוכלך מכף רגל ועד ראש ומסריח מזיעה. הוא רץ הרבה היום, וכעת הגיע הלילה. אמו אף פעם לא אהבה שחזר בלילה, אך הוא אף פעם לא שם לב לשעה לפני שהיה מאוחר מדי. לאחר שדאג להציץ לכל פינות הסלון הדל כדי לוודא שאימו אינה מחכה לו ערה, הוא אזר את האומץ להתגנב, מקווה בליבו שפת לחם נשארה על השולחן. על אף שידע כי התקווה קלושה, עדיין בער בו הרעב כתוצאה מכל כך הרבה מאמץ, והוא כבר החל לדמיין את השולחן ערוך בשבילו. כשמנואל חצה את הסלון והגיע למטבח, הוא לא התאכזב במיוחד לראות את המעט שנשאר: חצי פרוסת לחם, גם היא עבשה למדי, וכוס מים נקיים. הוא תמיד דאג שלפחות המים יהיו נקיים, כי שמע אדם בחליפה יקרה אומר ברחוב שמים הם התשתית של האדם. הוא לא ידע מה פירוש המילה תשתית, אבל אם אדם בחליפה יקרה דיבר עליה, כנראה שהיא חשובה, וכתוצאה מכך גם המים.
לאחר שכילה את המים והלחם במהירות, התגנב מנואל אל עבר החדר שלו ושל אמו. ביתם היה קטן, וכשחזר בשעות שחזר, זהו תמיד היה החלק הקשה ביותר. הוא נכנס, דורך על קצות אצבעותיו, משתדל שאור הירח לא ייכנס אל החדר מהחריצים בגג. אמו שכבה על המיטה הזוגית הקטנה, שידתה הקטנה כמעט ריקה מחפצים, ומנואל החל לתהות האם כדאי שישן על הרצפה, ולו כדי שאמו לא תתעורר. הוא תהה על כך זמן רב, זמן שהיה יכול לנצל כדי לישון ולהתכונן למחר, אך הוא הרגיש שהבחירה חשובה מספיק. לבסוף, התיישב מנואל על רצפת העץ החורקת, משתדל להשתרע בעדינות, וגרר מהמיטה הנמוכה את השמיכה הקטנה שבקושי כיסתה אותו עד רגליו. למרות הכל, הוא ישן טוב באותו לילה, טוב מבדרך כלל. עוזר כשיש מצפון נקי.
מנואל קם בבוקר, אור השמש מעיר אותו דרך החריצים הקטנים שבגג. אמו עוד ישנה, פניה שקועים בתוך הכרית המעוכה שלה, והוא ניצל זאת כדי לקום מעט מהר יותר, שלא יאחר. הוא הביט אל הפריט היחיד שהיה על שידתה של אמו – התמונה של אביו, גבר משופם ונאה בחליפה יקרה, וחייך. מנואל הניח גוש פחם ליד התמונה של אביו, מתנה לאמו שהצליח להגניב מהמכרה, כדי שתוכל למכור אותה תמורת מעט כסף. לאחר מכן פנה לצאת מהבית לעוד יום בחוץ.
לאחר שכילה את המים והלחם במהירות, התגנב מנואל אל עבר החדר שלו ושל אמו. ביתם היה קטן, וכשחזר בשעות שחזר, זהו תמיד היה החלק הקשה ביותר. הוא נכנס, דורך על קצות אצבעותיו, משתדל שאור הירח לא ייכנס אל החדר מהחריצים בגג. אמו שכבה על המיטה הזוגית הקטנה, שידתה הקטנה כמעט ריקה מחפצים, ומנואל החל לתהות האם כדאי שישן על הרצפה, ולו כדי שאמו לא תתעורר. הוא תהה על כך זמן רב, זמן שהיה יכול לנצל כדי לישון ולהתכונן למחר, אך הוא הרגיש שהבחירה חשובה מספיק. לבסוף, התיישב מנואל על רצפת העץ החורקת, משתדל להשתרע בעדינות, וגרר מהמיטה הנמוכה את השמיכה הקטנה שבקושי כיסתה אותו עד רגליו. למרות הכל, הוא ישן טוב באותו לילה, טוב מבדרך כלל. עוזר כשיש מצפון נקי.
מנואל קם בבוקר, אור השמש מעיר אותו דרך החריצים הקטנים שבגג. אמו עוד ישנה, פניה שקועים בתוך הכרית המעוכה שלה, והוא ניצל זאת כדי לקום מעט מהר יותר, שלא יאחר. הוא הביט אל הפריט היחיד שהיה על שידתה של אמו – התמונה של אביו, גבר משופם ונאה בחליפה יקרה, וחייך. מנואל הניח גוש פחם ליד התמונה של אביו, מתנה לאמו שהצליח להגניב מהמכרה, כדי שתוכל למכור אותה תמורת מעט כסף. לאחר מכן פנה לצאת מהבית לעוד יום בחוץ.
