פרד וג'יימס החזיקו כל אחד באקדח הקטן, טוענים אותו וממשיכים לירות על פחי הזבל מאחוריהם התחבאו השוטרים. השניים החזיקו תחתם לפחות חמישה שוטרים מנוטרלים, כשתגבורות מכל רחבי העיר וודאי בדרך. שוטר מדמם בכבדות שכב על יד אחד מהפחים, הכדור פגע בו במקום כלשהו בבית החזה. פגיעה של אחד מהם, ללא ספק.
עם זאת, התחמושת התחילה להיגמר, והייתה זו רק ההתחלה. השותפים ידעו ששוד התכשיטים נגמר כבר מזמן, אבל תקופת העונש שלהם רק תתחיל בקרוב.
"יש לך עוד תוכנית חוץ מלאיים על השוטרים עם רובים ולקוות שזה יספיק?" שאל פרד במהירות, אפו עדיין נפוח מהמקום בו בת הערובה דפקה את מרפקה בו וברחה לחופשי.
"תוכנית חיפוי לתוכנית הגיבוי שלי? אחרי שהרסת אותה ככה? לא" הוא ענה לו במהירות. "ובכלל, למה אתה מפיל את זה עלי? אתה זה שחשב על לתפוס בת ערובה מלכתחילה".
"אל תגלגל אלי את האשמה" ענה לו פרד בחזרה, כששניהם טענו את המחסנית בידיים רועדות מעט. השוטרים עוד סירבו להרים את ראשם, וחברם עודו דימם. "פגיעה יפה בשוטר, אגב" הוא הוסיף במהירות, משתדל להתחמק ממבטו של ג'יימס. זה לא עבד לו.
"הפגיעה שלי?!" הוא התרעם. "לא, לא, לא, הכבוד נתון לך. הצליפה המבריקה הזאת היא עבודה של הרובה שלך, אין בכלל ספק".
"איך אתה יכול לומר את זה? אתה היית המוכשר מבינינו תמיד. אני אפילו לא מסוגל לחשוב על תוכנית" התעקש פרד.
"לא, אתה האמיץ והחכם, אין ספק שאתה זה שהרג את השוטר" ענה ג'יימס כשסיים להחליף את הכדורים.
רגע של שתיקה קצרה, ופרד סיים גם הוא להחליף את הכדורים. שניהם המשיכו לירות, מנצלים את המחסנית האחרונה היטב כדי לפספס. לבסוף, כשהרגישו כי השני אינו שם לב, כיוונו את האקדח במהירות זה לזה.
ג'יימס הופתע. "בוגד" סינן מבין שיניו, דואג להדגיש את אקדחו.
"תראו מי מדבר, צלף מוכשר שכמותך" ענה לו פרד. "אני לא יושב בכלא על רצח, חבר. אולי אפילו יהרגו אותי על זה".
"ובכן, גם אני לא. השופט יראה בעין יפה שהתעשתתי ויריתי בך אחרי שפגעת בשוטר ההוא" הבטיח ג'יימס.
"אתה מתכוון, שאני יריתי בך אחרי שאתה ירית בשוטר ההוא" תיקן ג'יימס.
"כך מסתיימות להן שבע שנים, הא?" נאנח פרד אנחה מזוייפת, מקווה לגרור את ג'יימס אל הנוסטלגיה ולהעסיקו מההדק.
"כך נראה" ג'יימס ענה, ממשיך להיות ממוקד.
השניים הביטו זה בזה, וכשנשמע קול הסירנה של מכונית המשטרה החדשה שבאה לעזור, לחצו על ההדק.
"אז הנאשמים ניסו לירות אחד בשני אחרי ששניהם פגעו בך, ונגמרו להם הכדורים?" שאל השופט ממרום מושבו, והמושבעים החלו לצחקק עד שפטישו דפק בחוזקה על שולחנו. "סדר בבית המשפט, סדר".
"כן, כבודו" ענה השוטר, נאחז במקל ונתמך על ידי שוטר אחר. "שניהם פגעו בי באותו זמן, הרגשתי את זה בבית החזה. והדוח מבית החולים מאשר זאת, שני כדורים פגעו בי, ממש ליד הלב. ניצלתי בנס".
"ובכן, בדרך כלל הייתי מאשים את שניהם בניסיון רצח ושולח אותם לכלא, אבל לא מדובר רק באחד, נכון? מדובר בשניים" הוא הביט בשני הפושעים המפוחדים, שהחלו לרעוד בפחד.
"וזה מחייב לפחות בהוצאה להורג".
==========================================================================================================
הנושאים היו: פחד מהמוות (27), בגידה (23) ומשהו אבוד (22). אני בעיצומה של תקופת הבגרויות, אז כתבתי משהו קצר וקומי... עם זאת, אני רוצה לציין שהאתגר הזה היה מיוחד מאוד. הלוואי והייתי יכול להקדיש לו יותר זמן.
עם זאת, התחמושת התחילה להיגמר, והייתה זו רק ההתחלה. השותפים ידעו ששוד התכשיטים נגמר כבר מזמן, אבל תקופת העונש שלהם רק תתחיל בקרוב.
"יש לך עוד תוכנית חוץ מלאיים על השוטרים עם רובים ולקוות שזה יספיק?" שאל פרד במהירות, אפו עדיין נפוח מהמקום בו בת הערובה דפקה את מרפקה בו וברחה לחופשי.
"תוכנית חיפוי לתוכנית הגיבוי שלי? אחרי שהרסת אותה ככה? לא" הוא ענה לו במהירות. "ובכלל, למה אתה מפיל את זה עלי? אתה זה שחשב על לתפוס בת ערובה מלכתחילה".
"אל תגלגל אלי את האשמה" ענה לו פרד בחזרה, כששניהם טענו את המחסנית בידיים רועדות מעט. השוטרים עוד סירבו להרים את ראשם, וחברם עודו דימם. "פגיעה יפה בשוטר, אגב" הוא הוסיף במהירות, משתדל להתחמק ממבטו של ג'יימס. זה לא עבד לו.
"הפגיעה שלי?!" הוא התרעם. "לא, לא, לא, הכבוד נתון לך. הצליפה המבריקה הזאת היא עבודה של הרובה שלך, אין בכלל ספק".
"איך אתה יכול לומר את זה? אתה היית המוכשר מבינינו תמיד. אני אפילו לא מסוגל לחשוב על תוכנית" התעקש פרד.
"לא, אתה האמיץ והחכם, אין ספק שאתה זה שהרג את השוטר" ענה ג'יימס כשסיים להחליף את הכדורים.
רגע של שתיקה קצרה, ופרד סיים גם הוא להחליף את הכדורים. שניהם המשיכו לירות, מנצלים את המחסנית האחרונה היטב כדי לפספס. לבסוף, כשהרגישו כי השני אינו שם לב, כיוונו את האקדח במהירות זה לזה.
ג'יימס הופתע. "בוגד" סינן מבין שיניו, דואג להדגיש את אקדחו.
"תראו מי מדבר, צלף מוכשר שכמותך" ענה לו פרד. "אני לא יושב בכלא על רצח, חבר. אולי אפילו יהרגו אותי על זה".
"ובכן, גם אני לא. השופט יראה בעין יפה שהתעשתתי ויריתי בך אחרי שפגעת בשוטר ההוא" הבטיח ג'יימס.
"אתה מתכוון, שאני יריתי בך אחרי שאתה ירית בשוטר ההוא" תיקן ג'יימס.
"כך מסתיימות להן שבע שנים, הא?" נאנח פרד אנחה מזוייפת, מקווה לגרור את ג'יימס אל הנוסטלגיה ולהעסיקו מההדק.
"כך נראה" ג'יימס ענה, ממשיך להיות ממוקד.
השניים הביטו זה בזה, וכשנשמע קול הסירנה של מכונית המשטרה החדשה שבאה לעזור, לחצו על ההדק.
"אז הנאשמים ניסו לירות אחד בשני אחרי ששניהם פגעו בך, ונגמרו להם הכדורים?" שאל השופט ממרום מושבו, והמושבעים החלו לצחקק עד שפטישו דפק בחוזקה על שולחנו. "סדר בבית המשפט, סדר".
"כן, כבודו" ענה השוטר, נאחז במקל ונתמך על ידי שוטר אחר. "שניהם פגעו בי באותו זמן, הרגשתי את זה בבית החזה. והדוח מבית החולים מאשר זאת, שני כדורים פגעו בי, ממש ליד הלב. ניצלתי בנס".
"ובכן, בדרך כלל הייתי מאשים את שניהם בניסיון רצח ושולח אותם לכלא, אבל לא מדובר רק באחד, נכון? מדובר בשניים" הוא הביט בשני הפושעים המפוחדים, שהחלו לרעוד בפחד.
"וזה מחייב לפחות בהוצאה להורג".
==========================================================================================================
הנושאים היו: פחד מהמוות (27), בגידה (23) ומשהו אבוד (22). אני בעיצומה של תקופת הבגרויות, אז כתבתי משהו קצר וקומי... עם זאת, אני רוצה לציין שהאתגר הזה היה מיוחד מאוד. הלוואי והייתי יכול להקדיש לו יותר זמן.
