הרוכבים האל מתים התקרבו, רק קול הפרסות של סוסי השלד נשמעו. לבושים בשריון חלוד כמו נשקיהם, בעלי קסדות עור שחור שנבזזו ממזמן. אחד מהם היה גדול מהשאר, נושא קסדה עם זוג קרניים שיצאו ממנה.
לילת' הרצינה מבטה, מותחת את הקשת ומתמקמת ביותר נוחות על העץ. חבריה היו על העצים האחרים – כתמיד, זהו מקום המסתור המושלם. גלימת הבד הירוקה, בה סרוגים גם עלים, הקיפה אותה וחיממה אותה בקור הבוקר.
אף פעם אין מנוחה עם הליץ' המתועב הזה.
הם עצרו כאחד, והגדול התקרב. הוא בבירור היה תבוני. עיניו האדומות סרקו את כל האזור, בוחנים את השיחים. היא לקחה אבן בידה, חצי חיוך נפרש על פניה, וזרקה אותה על האדמה. הרשרוש עשה את שלו. הוא התקרב, שלושה רוכבים אחריו, והארבעה האחרים פנו לצד ימין.
אחת, שתיים, שלוש, היא ספרה בליבה, וירתה חץ למעלה אל האוויר.
בן רגע זמזום של תריסר קשתות מילא את האוויר, דומה לדבורים ביום קיץ חמים. לילת' צעקה בעת שצנחה מטה מן העצים, מחזיקה בידה מים קדושים. היא ראתה שרוב החצים פספסו – לא ברור בכלל מה עבר על אנשיה, לעזאזל – וכשתפסה בידה את הענף שכבר ראתה לפני שהמארב התחיל, זרקה את הבקבוקון למטה, על אחד הרוכבים. השלד השתגע ורכב לכל עבר, והסוס התנגש לבסוף בעץ, עצמותיהם של השתיים התרסקו לחלוטין.
שבעה.
עוד שניים מתוך תריסר אנשיה צנחו מטה והחלו להיאחז בענפים, כשאחד מהרוכבים כיוון את ידו אל על וירה כדור אש. צעקה, ושני אלפים בוערים צנחו מטה ככוכבים נופלים, מנסים נואשות לאחוז בענפים הארוכים בעת שמכבים את בגדיהם. זה לא עבד. הם התרסקו בקול מחליא על הקרקע, ופצפוץ העצמות התחלף כמעט מיד ברעש הבשר הנשרף. הריח לא איחר לבוא.
היא שלפה את החרב הארוכה ודחפה את עצמה עם רגליה מן העץ, צועקת כשהיא מתרסקת מטה על גבי אחד הרוכבים, מפילה את השלד. הסוס, באיבוד המגע עם רוכבו, התפרק לחתיכות. השלד לא הספיק לשלוף את החרב החלודה שלו לפני שביתקה את ראשו, ממהרת להסתובב אל עבר המכה הבאה.
שישה.
"לא תיקחו את הבית שלי!" צעקה כשחסמה את החרב הארוכה שכבר הספיק רוכב אחר להניף מולה. השניים שצנחו הגיעו מטה והחלו לטפל יחדיו ברוכב אחר, כשעוד מטח חצים הצליח לפספס בשנית. מתוסכלת, לילת' המשיכה בפראות בתקיפתה, מכה מימין ומשמאל כשידה החלה להתעייף ממשקל הברזל. היא לא גמדה, היא אינה מסוגלת להכות ימים ולילות עם חרב. הסוס השלדי הרים רגליו וניסה לבעוט בה, והיא התגלגלה. הרוכב ניצל את הזמן כדי לירות כדור אש נוסף ופגע בצמרת. צעקות מלמעלה כבר סיפרו שאלף נוסף החל לבעור. לא עבר זמן רב עד שקפץ כדי לסיים את ייסוריו.
"לא!" צעקה בשנית, התגלגלה אל מאחורי הסוס בעת התחמקה מעוד מכת חרב של הרוכב וכרתה בחרבה את אחת מרגלי שלד שלו. הסוס קרס לצד שמאל, והיא ניצלה את ההזדמנות כדי לבעוט את הנשק של הרוכב לשעבר. הוא ניסה לנשוך אותה, אך היא הזיזה רגלה וסיימה את העבודה בנעיצת חרב היישר במצח.
חמישה.
לילת' הסתובבה בדאגה לראות מה עם יחידתה. נראה שהם וויתרו על הקשת והחלו גם לרדת מטה. אחד מהם, היא בכוונה לא טורחת ללמוד שמות, פספס את הענף והמשיך ליפול ארצה. ארבעה כבר מתו, שמונה נותרו. השלד הגדול רכב וריסק את אחד מהלוחמים שצנח איתה, ובמכת פטיש אימתנית פגע באחד מהנתלים שצנחו עכשיו, מרסק גם אותו.
לילת' לא חיכתה. היא תפסה את הגולגולת של הרוכב שחיסלה וזרקה אותה אל עבר רוכב אחר במטרה להסיח אותו. הלה הסתובב, הרים את ידו ושיגר אליה כדור אש. הגולגולת הפכה לעפר כשהפרץ הבוער התקרב אליה והיא קפצה אל מאחורי עץ ושמעה קול פיצוץ עז. חום אפף אותה, והדשא סביבה החל לבעור במהירות. היא קמה, ישבנה נכווה בכאב, ודילגה מעל קווי העץ שהתפשטו בכל האזור. בריצה מכאיבה המשיכה אל עבר הרוכב המכשף, התכופפה מתחת לכדור אש אחר שכמעט וצלה את ראשה, וקפצה קדימה. חרבה פילחה את ראשו של הסוס השלדי, וכשהחיה הטמאה קרסה, לא היה קשה לבעוט את הרוכב אל הקרקע ולנצל את המומנטום כדי לערוף גם את הראש שלו.
ארבעה.
היא הסתובבה שוב וקיללה את הפיקוד שלקחה על עצמה. כמפקדת, היא טובה רק בדו-קרב ולא בלדאוג לאנשיה. היא לא בכתה – לא היו בה רגשי אשמה על המתים, זאת מלחמה אחרי הכל – אבל המבצע הזה היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח. לו היו מתאמנים יותר, לו היום פוגעים...
היא התעוררה לקול צרחה כשאחד האלפים, רוכן על שלד שהרג, נלכד תחת עצמות הסוס שהתפרק. הוא לא הספיק להילחץ לפני שרוכב אחר החדיר את החרב עמוק אל ראשו, חוצה אותו לשניים ונותן לסוס לרמוס את הגופה. המראה זעזע את אחד הנתלים, שבפרץ חולשה קרס מטה היישר אל עבר השלד הגדול, שקיבל בברכה את המתנה וחבט בו בפטישו. הנתלים האחרונים, צמאים לנקמה, התאגדו אל מול השלדים הנותרים.
שלושה.
לילת' ניצלה את ההתמקדות של השלדים בארבעת האלפים כדי להתגנב אל האחרון שבהם, שהחל להרים את ידו לכדור להבות. שערה הקצוץ, האדום, נע ברוח. האדרנלין זרם בדמה כשהיא עלתה על הסוס בקפיצה מהירה וניצלה את הערעור של התועבה כדי לתקוע את החרב היישר בראשו – אך זה היה מאוחר מדי. הכדור הסתחרר הלאה, מבעיר שלושה אלפים כשפגע באדמה והתפוצץ לכל עבר. הצרחות היו קשות, אך ללילת' לא היה זמן לחשוב. היא לא חשבה על בריחה אפילו לרגע.
שניים.
האחרון ידע שהוא עומד למות ועשה את מה שקיוותה – הוא קנה לה זמן. בנסיגה טיפשית לאחור אל עבר הלהבות, הכריח אותם לעקוב אחריו. הגדול לא שם פעמיו אליה, והיא החליטה שתטפל בו אחרון. עדיף להרוג כמה שיותר, למקרה שלא תשרוד. ידה שוטטה את עבר הבקבוקון השני והאחרון של מים קדושים, האחד ששמרה עוד ממשימתה הקודמת. ככה זה, אין מספיק לכולם. המפקדים מקבלים אחד לכל משימה, ובקודמת יכלה לחסוך אותו. הפעם לא, הפעם מוכרחים להשתמש בהכל.
היא זרקה את הבקבוקון אל עבר הגדול, קיוותה שזה יפגע, ופנתה לטפל בשני. השלד שם לב אליה והסתובב, והם הצליפו זה בזה. ממעל, חרבו פגעה בידה השמאלית, אך לא הייתה זו יד החרב שלה, אלא היד שהשאירה לזריקת הבקבוקונים. "אתה גמור!" צעקה כדי לעודד את עצמה בעת ששמעה את צעקת האלף האחרון. פספסתי חשבה במהירות בעת שכרתה את רגליו של הסוס השלדי, משתמשת באותו התרגיל, והתגלגלה לאחור, הכאב צורב בידה. ההתגלגלות לא הייתה לשווא. השלד ניסה נואשות לזרוק את חרבו עליה, אך היא התחמקה בזמן. כלילת' התקרבה, היא ידעה שאין לה זמן רב. חרבה פיצחה את גב השלד במכה שטוחה ופשוטה, והיא קפצה מעל הגופה כדי לקבל מרחק בינה ובין הגדול.
אחד.
זאת הייתה החלטה חכמה. הגדול, סוסו הענק נושא אותו, הביט בה. היא נשבעה שחייך.
"נו, אתה מבין מה שאני אומרת?" שאלה בתקווה לקנות לעצמה כמה שניות לנוח, רגליה כמעט וקורסות מהמאמץ.
"ניסיון יפה" נשמע קול חנוק ועבה, והשלד הגדול החל לרכב אליה. היא התפללה לכל האלים ורצה קדימה, יודעת שאין לברוח מגורלה. לילת' התגלגלה מטה, התחמקה ממכת פטיש אחת ופגעה ברגל הסוס – אך הוא היה גדול ועצמותיו עבות, והחרב נתקעה בפנים. חסרת נשק, היא פנתה לאחור בתקווה לתפוס את החרב של אחד מהנופלים. בלית ברירה לקחה חרב חלודה של אחד הפרשים והביטה בגדול שוב, בעת שהסתובב מהסתערותו.
כשרצתה לזוז, הענף כבר נפל עליה. העצים בערו מסביבה. גבה נמחץ, פניה נתקעו בדשא ואפיה נמלא בעשן. לילת' ההמומה הסתכלה סביב והבינה שפספסה את זירתה לחלוטין – היא הביטה בגופות האלפים והבינה למה היססו לצנוח. אין זאת מפחדנות או מאי ניסיון, אלא כי השריפות... הן גבו שטחים מהיער. גבה כבר לא כאב יותר כשהרוכב התקרב, אך ליבה כן. היא התחננה בפני מפקדה שלא יתן לה פיקוד, שסייפנית כמוה, שטובה בדו-קרב, לא תוכל לעזור. אך לא היה מי שיפקד, ולקחו גם מופיעי רחוב מוכשרים שכמוה, שהטוב ביותר שנלחמו בו היה סוחר גמד שיכור.
גאוותה עלתה יחד עם הפטיש כשהביטה בשלדים סביבה. היא לקחה הרבה, את הרוב. הקור החל לעלות מגבה ורגליה אל עבר עורפה, מדגדג ומגן מהחום העז של הדשא הצרוב. כשהפטיש ירד, נפלו איתו רק הטיפות.
לילת' הרצינה מבטה, מותחת את הקשת ומתמקמת ביותר נוחות על העץ. חבריה היו על העצים האחרים – כתמיד, זהו מקום המסתור המושלם. גלימת הבד הירוקה, בה סרוגים גם עלים, הקיפה אותה וחיממה אותה בקור הבוקר.
אף פעם אין מנוחה עם הליץ' המתועב הזה.
הם עצרו כאחד, והגדול התקרב. הוא בבירור היה תבוני. עיניו האדומות סרקו את כל האזור, בוחנים את השיחים. היא לקחה אבן בידה, חצי חיוך נפרש על פניה, וזרקה אותה על האדמה. הרשרוש עשה את שלו. הוא התקרב, שלושה רוכבים אחריו, והארבעה האחרים פנו לצד ימין.
אחת, שתיים, שלוש, היא ספרה בליבה, וירתה חץ למעלה אל האוויר.
בן רגע זמזום של תריסר קשתות מילא את האוויר, דומה לדבורים ביום קיץ חמים. לילת' צעקה בעת שצנחה מטה מן העצים, מחזיקה בידה מים קדושים. היא ראתה שרוב החצים פספסו – לא ברור בכלל מה עבר על אנשיה, לעזאזל – וכשתפסה בידה את הענף שכבר ראתה לפני שהמארב התחיל, זרקה את הבקבוקון למטה, על אחד הרוכבים. השלד השתגע ורכב לכל עבר, והסוס התנגש לבסוף בעץ, עצמותיהם של השתיים התרסקו לחלוטין.
שבעה.
עוד שניים מתוך תריסר אנשיה צנחו מטה והחלו להיאחז בענפים, כשאחד מהרוכבים כיוון את ידו אל על וירה כדור אש. צעקה, ושני אלפים בוערים צנחו מטה ככוכבים נופלים, מנסים נואשות לאחוז בענפים הארוכים בעת שמכבים את בגדיהם. זה לא עבד. הם התרסקו בקול מחליא על הקרקע, ופצפוץ העצמות התחלף כמעט מיד ברעש הבשר הנשרף. הריח לא איחר לבוא.
היא שלפה את החרב הארוכה ודחפה את עצמה עם רגליה מן העץ, צועקת כשהיא מתרסקת מטה על גבי אחד הרוכבים, מפילה את השלד. הסוס, באיבוד המגע עם רוכבו, התפרק לחתיכות. השלד לא הספיק לשלוף את החרב החלודה שלו לפני שביתקה את ראשו, ממהרת להסתובב אל עבר המכה הבאה.
שישה.
"לא תיקחו את הבית שלי!" צעקה כשחסמה את החרב הארוכה שכבר הספיק רוכב אחר להניף מולה. השניים שצנחו הגיעו מטה והחלו לטפל יחדיו ברוכב אחר, כשעוד מטח חצים הצליח לפספס בשנית. מתוסכלת, לילת' המשיכה בפראות בתקיפתה, מכה מימין ומשמאל כשידה החלה להתעייף ממשקל הברזל. היא לא גמדה, היא אינה מסוגלת להכות ימים ולילות עם חרב. הסוס השלדי הרים רגליו וניסה לבעוט בה, והיא התגלגלה. הרוכב ניצל את הזמן כדי לירות כדור אש נוסף ופגע בצמרת. צעקות מלמעלה כבר סיפרו שאלף נוסף החל לבעור. לא עבר זמן רב עד שקפץ כדי לסיים את ייסוריו.
"לא!" צעקה בשנית, התגלגלה אל מאחורי הסוס בעת התחמקה מעוד מכת חרב של הרוכב וכרתה בחרבה את אחת מרגלי שלד שלו. הסוס קרס לצד שמאל, והיא ניצלה את ההזדמנות כדי לבעוט את הנשק של הרוכב לשעבר. הוא ניסה לנשוך אותה, אך היא הזיזה רגלה וסיימה את העבודה בנעיצת חרב היישר במצח.
חמישה.
לילת' הסתובבה בדאגה לראות מה עם יחידתה. נראה שהם וויתרו על הקשת והחלו גם לרדת מטה. אחד מהם, היא בכוונה לא טורחת ללמוד שמות, פספס את הענף והמשיך ליפול ארצה. ארבעה כבר מתו, שמונה נותרו. השלד הגדול רכב וריסק את אחד מהלוחמים שצנח איתה, ובמכת פטיש אימתנית פגע באחד מהנתלים שצנחו עכשיו, מרסק גם אותו.
לילת' לא חיכתה. היא תפסה את הגולגולת של הרוכב שחיסלה וזרקה אותה אל עבר רוכב אחר במטרה להסיח אותו. הלה הסתובב, הרים את ידו ושיגר אליה כדור אש. הגולגולת הפכה לעפר כשהפרץ הבוער התקרב אליה והיא קפצה אל מאחורי עץ ושמעה קול פיצוץ עז. חום אפף אותה, והדשא סביבה החל לבעור במהירות. היא קמה, ישבנה נכווה בכאב, ודילגה מעל קווי העץ שהתפשטו בכל האזור. בריצה מכאיבה המשיכה אל עבר הרוכב המכשף, התכופפה מתחת לכדור אש אחר שכמעט וצלה את ראשה, וקפצה קדימה. חרבה פילחה את ראשו של הסוס השלדי, וכשהחיה הטמאה קרסה, לא היה קשה לבעוט את הרוכב אל הקרקע ולנצל את המומנטום כדי לערוף גם את הראש שלו.
ארבעה.
היא הסתובבה שוב וקיללה את הפיקוד שלקחה על עצמה. כמפקדת, היא טובה רק בדו-קרב ולא בלדאוג לאנשיה. היא לא בכתה – לא היו בה רגשי אשמה על המתים, זאת מלחמה אחרי הכל – אבל המבצע הזה היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח. לו היו מתאמנים יותר, לו היום פוגעים...
היא התעוררה לקול צרחה כשאחד האלפים, רוכן על שלד שהרג, נלכד תחת עצמות הסוס שהתפרק. הוא לא הספיק להילחץ לפני שרוכב אחר החדיר את החרב עמוק אל ראשו, חוצה אותו לשניים ונותן לסוס לרמוס את הגופה. המראה זעזע את אחד הנתלים, שבפרץ חולשה קרס מטה היישר אל עבר השלד הגדול, שקיבל בברכה את המתנה וחבט בו בפטישו. הנתלים האחרונים, צמאים לנקמה, התאגדו אל מול השלדים הנותרים.
שלושה.
לילת' ניצלה את ההתמקדות של השלדים בארבעת האלפים כדי להתגנב אל האחרון שבהם, שהחל להרים את ידו לכדור להבות. שערה הקצוץ, האדום, נע ברוח. האדרנלין זרם בדמה כשהיא עלתה על הסוס בקפיצה מהירה וניצלה את הערעור של התועבה כדי לתקוע את החרב היישר בראשו – אך זה היה מאוחר מדי. הכדור הסתחרר הלאה, מבעיר שלושה אלפים כשפגע באדמה והתפוצץ לכל עבר. הצרחות היו קשות, אך ללילת' לא היה זמן לחשוב. היא לא חשבה על בריחה אפילו לרגע.
שניים.
האחרון ידע שהוא עומד למות ועשה את מה שקיוותה – הוא קנה לה זמן. בנסיגה טיפשית לאחור אל עבר הלהבות, הכריח אותם לעקוב אחריו. הגדול לא שם פעמיו אליה, והיא החליטה שתטפל בו אחרון. עדיף להרוג כמה שיותר, למקרה שלא תשרוד. ידה שוטטה את עבר הבקבוקון השני והאחרון של מים קדושים, האחד ששמרה עוד ממשימתה הקודמת. ככה זה, אין מספיק לכולם. המפקדים מקבלים אחד לכל משימה, ובקודמת יכלה לחסוך אותו. הפעם לא, הפעם מוכרחים להשתמש בהכל.
היא זרקה את הבקבוקון אל עבר הגדול, קיוותה שזה יפגע, ופנתה לטפל בשני. השלד שם לב אליה והסתובב, והם הצליפו זה בזה. ממעל, חרבו פגעה בידה השמאלית, אך לא הייתה זו יד החרב שלה, אלא היד שהשאירה לזריקת הבקבוקונים. "אתה גמור!" צעקה כדי לעודד את עצמה בעת ששמעה את צעקת האלף האחרון. פספסתי חשבה במהירות בעת שכרתה את רגליו של הסוס השלדי, משתמשת באותו התרגיל, והתגלגלה לאחור, הכאב צורב בידה. ההתגלגלות לא הייתה לשווא. השלד ניסה נואשות לזרוק את חרבו עליה, אך היא התחמקה בזמן. כלילת' התקרבה, היא ידעה שאין לה זמן רב. חרבה פיצחה את גב השלד במכה שטוחה ופשוטה, והיא קפצה מעל הגופה כדי לקבל מרחק בינה ובין הגדול.
אחד.
זאת הייתה החלטה חכמה. הגדול, סוסו הענק נושא אותו, הביט בה. היא נשבעה שחייך.
"נו, אתה מבין מה שאני אומרת?" שאלה בתקווה לקנות לעצמה כמה שניות לנוח, רגליה כמעט וקורסות מהמאמץ.
"ניסיון יפה" נשמע קול חנוק ועבה, והשלד הגדול החל לרכב אליה. היא התפללה לכל האלים ורצה קדימה, יודעת שאין לברוח מגורלה. לילת' התגלגלה מטה, התחמקה ממכת פטיש אחת ופגעה ברגל הסוס – אך הוא היה גדול ועצמותיו עבות, והחרב נתקעה בפנים. חסרת נשק, היא פנתה לאחור בתקווה לתפוס את החרב של אחד מהנופלים. בלית ברירה לקחה חרב חלודה של אחד הפרשים והביטה בגדול שוב, בעת שהסתובב מהסתערותו.
כשרצתה לזוז, הענף כבר נפל עליה. העצים בערו מסביבה. גבה נמחץ, פניה נתקעו בדשא ואפיה נמלא בעשן. לילת' ההמומה הסתכלה סביב והבינה שפספסה את זירתה לחלוטין – היא הביטה בגופות האלפים והבינה למה היססו לצנוח. אין זאת מפחדנות או מאי ניסיון, אלא כי השריפות... הן גבו שטחים מהיער. גבה כבר לא כאב יותר כשהרוכב התקרב, אך ליבה כן. היא התחננה בפני מפקדה שלא יתן לה פיקוד, שסייפנית כמוה, שטובה בדו-קרב, לא תוכל לעזור. אך לא היה מי שיפקד, ולקחו גם מופיעי רחוב מוכשרים שכמוה, שהטוב ביותר שנלחמו בו היה סוחר גמד שיכור.
גאוותה עלתה יחד עם הפטיש כשהביטה בשלדים סביבה. היא לקחה הרבה, את הרוב. הקור החל לעלות מגבה ורגליה אל עבר עורפה, מדגדג ומגן מהחום העז של הדשא הצרוב. כשהפטיש ירד, נפלו איתו רק הטיפות.
