"המפקד! תפסנו שלושה מהם!"
"עבודה טובה, אבל אני כבר לא המפקד שלך" אמרתי לעוזרי לשעבר דראן. לא יכולתי לעזור להם, עכשיו שיד החרב שלי חסרה ואני טרף קל. אני המפקד באופן רשמי, אבל אני עברתי להיות מפקד פחדן שנמצא בתוך הציוויליזציה ולא מחוץ לה, עובד על אסטרטגיות וגורר את עצמי לא לפרוש לחווה של הבן שלי. לפחות דראן התמנה למפקד היחידה הקדמית במקומי. נאנחתי קלות.
"סליחה, אדוני."
"כמה זה קשה לך לקרוא לי אמיל?! אני באותה הרמה שלך עכשיו, אז אל תקרא לי אדוני או המפקד." צעקתי עליו. הוא אדם טוב וחכם, אבל הכבוד שלו... התארים שאותם קיבלתי לפני עשור כבר אינם בשבילי. הוא נשם קלות.
"בכל מקרה, הבאתי את שלושתם לפה." שלושת האורקים- הם עבדו די מתוחכם, סחטו את הברון בעבודו ובעצמו להביא לו מהעושר שלו ושלחו אותו לקנות להם נשק. הם מתוחכמים מאוד, הם באמת אורקים?
הם באמת אורקים. שלושתם באו בשלשלאות, גדולים יותר ממני. הם חייכו חיוך רע והתיישבו על הרצפה.
"מה השמות שלכם?" הם מלמלו כמה דברים מהירים... תפילות? לא רק שהם סוחטים את הברון, הם גם מתפללים? הם בבירור כוהני רשע שהתחפשו לאורקים. ביד החרב שלי הרגתי מאות מהם, וביד המגן שלי עוד מאות אחרות. הם תמיד היו משוגעים. הם לא יכולים להיות אורקים פושטים. כעבור כמה דקות הם קמו. השומרים בבירור פחדו להפריע להם, ובצדק- הם חזקים מאוד.
"מה קרה? בחיים לא ראיתם אורקים דתיים?" הגדול שבהם אמר. הוא בבירור יכל להיות כוהן עם הפרצוף המכוער הזה והטבעת באף שלו, אבל הוא רק אורק פשוט. גם החברים שלו, שלבושים בסחבות, לא בדיוק יפים ועדינים כמו אשתי הראשונה.
"אני רק מופתע מזה שאתם יכולים להיות כל כך חכמים." הם צחקו.
"אל תדאג. אני לא ארסק את הצוואר היפה שלך, האגו שלך מרוסק מספיק בשביל שניכם. ברור לכולם שהגדם שלך הוא בעייתי בשבילך."
"א...איך אתה יודע?"
"זה קל. בוז'ק היה זה שגדע אותה, ואתה היית לוחם גדול." אורק אחר הרים את היד שלו.
"איך אתם כל כך חכמים?"
"אני לא מפחד לספר לך. אנחנו קוראים." אני גיחכתי.
"קוראים? זו בדיחה יפה! אני לא יודע לקרוא, איך אתם יודעים לקרוא?"
"לאט לאט ובזהירות. הכרחנו כמה מטיילים ללמד אותנו לקרוא בשביל החיים שלהם. קראנו גם הרבה דברים- תוכניות מלחמה, ספרי דת וכתבי חכמים. זה לא קשה לך להבין, נכון? אנחנו פשוט לא מטומטמים כמו אורקים אחרים".
"אז למה שלא תחיו בשלום?"
"למה שכן נחיה בשלום? יש לכם משאבים טובים משלנו ואתם לא תסחרו בהם איתנו, נכון? אתם תקראו לנו ברברים ורעים, ולמרות שזה נכון, אתם יכולים לנסות לשלוח דיפלומט. אם הייתך עושים את זה, היה לך עוד כוח שיטור ועוד יד, ורק היית צריך לשלם קצת, לא?"
"ולמה שנבטח בכם?" דראן אמר
"רואה? זו הגישה שאנחנו לא אוהבים. עכשיו, אנחנו הולכים לכלא או שאתם הולכים להרוג אותנו?" אני חשבתי קצת לעצמי, אולי אני יכול לעשות משהו עם עצמי ואיתם. לא כל יום רואים אורקים כאלו.
"מה דעתכם על עבודה?"
"על מה חשבת? המכרות? חוות עונשין? לשרת אצל הלורד?"
"יש לי תקציב לעוד כמה חיילים, ואני אשמח לכמה חיילים שיודעים לקרוא וללמד לקרוא"
"אתה שם את מבטחך בנו ורוצה שנהיה חמושים באזור שלך? אתה בטח גם רוצה שנעזור לך להשליט פה סדר. אחרי הכל, אנחנו יודעים להשליט סדר."
"יודע מה? אתם מתאימים לי. יש לכם עוד אנשים חכמים כמוכם?"
"כמובן, בן אנוש, אבל הם פחות שפויים מאיתנו. אני אגיד לך מה- אנחנו דורשים מגורים נקיים מבני אנוש ואנחנו גם דורשים אוכל ושתיה. אתה יכול להבין למה, נכון?"
"אתם תקבלו את זה. עוד משהו?"
"לא הרבה. אנחנו רק רוצים לדעת שיש לנו מקום להילחם בו. אנחנו חכמים, לא שלווים כמו אלפים ובני אנוש, ולא שתיינים כמו גמדים."
"אתם רוצים לטפל בכמה אסירים?" פניתי לרגש הסדיסטי שלהם. הוא חייכו את אותו חיוך רשע ממקודם.
"אתה מדבר בשפה שלנו, ואנחנו אוהבים את זה."
"אז אתם בפנים?"
"אנחנו נקבל אפשרות לגיוס עוד אנשים שלנו? הם יקבלו חנינה מכל הפשעים שהם עשו?"
"כן וכן."
"אנחנו בפנים."
"עבודה טובה, אבל אני כבר לא המפקד שלך" אמרתי לעוזרי לשעבר דראן. לא יכולתי לעזור להם, עכשיו שיד החרב שלי חסרה ואני טרף קל. אני המפקד באופן רשמי, אבל אני עברתי להיות מפקד פחדן שנמצא בתוך הציוויליזציה ולא מחוץ לה, עובד על אסטרטגיות וגורר את עצמי לא לפרוש לחווה של הבן שלי. לפחות דראן התמנה למפקד היחידה הקדמית במקומי. נאנחתי קלות.
"סליחה, אדוני."
"כמה זה קשה לך לקרוא לי אמיל?! אני באותה הרמה שלך עכשיו, אז אל תקרא לי אדוני או המפקד." צעקתי עליו. הוא אדם טוב וחכם, אבל הכבוד שלו... התארים שאותם קיבלתי לפני עשור כבר אינם בשבילי. הוא נשם קלות.
"בכל מקרה, הבאתי את שלושתם לפה." שלושת האורקים- הם עבדו די מתוחכם, סחטו את הברון בעבודו ובעצמו להביא לו מהעושר שלו ושלחו אותו לקנות להם נשק. הם מתוחכמים מאוד, הם באמת אורקים?
הם באמת אורקים. שלושתם באו בשלשלאות, גדולים יותר ממני. הם חייכו חיוך רע והתיישבו על הרצפה.
"מה השמות שלכם?" הם מלמלו כמה דברים מהירים... תפילות? לא רק שהם סוחטים את הברון, הם גם מתפללים? הם בבירור כוהני רשע שהתחפשו לאורקים. ביד החרב שלי הרגתי מאות מהם, וביד המגן שלי עוד מאות אחרות. הם תמיד היו משוגעים. הם לא יכולים להיות אורקים פושטים. כעבור כמה דקות הם קמו. השומרים בבירור פחדו להפריע להם, ובצדק- הם חזקים מאוד.
"מה קרה? בחיים לא ראיתם אורקים דתיים?" הגדול שבהם אמר. הוא בבירור יכל להיות כוהן עם הפרצוף המכוער הזה והטבעת באף שלו, אבל הוא רק אורק פשוט. גם החברים שלו, שלבושים בסחבות, לא בדיוק יפים ועדינים כמו אשתי הראשונה.
"אני רק מופתע מזה שאתם יכולים להיות כל כך חכמים." הם צחקו.
"אל תדאג. אני לא ארסק את הצוואר היפה שלך, האגו שלך מרוסק מספיק בשביל שניכם. ברור לכולם שהגדם שלך הוא בעייתי בשבילך."
"א...איך אתה יודע?"
"זה קל. בוז'ק היה זה שגדע אותה, ואתה היית לוחם גדול." אורק אחר הרים את היד שלו.
"איך אתם כל כך חכמים?"
"אני לא מפחד לספר לך. אנחנו קוראים." אני גיחכתי.
"קוראים? זו בדיחה יפה! אני לא יודע לקרוא, איך אתם יודעים לקרוא?"
"לאט לאט ובזהירות. הכרחנו כמה מטיילים ללמד אותנו לקרוא בשביל החיים שלהם. קראנו גם הרבה דברים- תוכניות מלחמה, ספרי דת וכתבי חכמים. זה לא קשה לך להבין, נכון? אנחנו פשוט לא מטומטמים כמו אורקים אחרים".
"אז למה שלא תחיו בשלום?"
"למה שכן נחיה בשלום? יש לכם משאבים טובים משלנו ואתם לא תסחרו בהם איתנו, נכון? אתם תקראו לנו ברברים ורעים, ולמרות שזה נכון, אתם יכולים לנסות לשלוח דיפלומט. אם הייתך עושים את זה, היה לך עוד כוח שיטור ועוד יד, ורק היית צריך לשלם קצת, לא?"
"ולמה שנבטח בכם?" דראן אמר
"רואה? זו הגישה שאנחנו לא אוהבים. עכשיו, אנחנו הולכים לכלא או שאתם הולכים להרוג אותנו?" אני חשבתי קצת לעצמי, אולי אני יכול לעשות משהו עם עצמי ואיתם. לא כל יום רואים אורקים כאלו.
"מה דעתכם על עבודה?"
"על מה חשבת? המכרות? חוות עונשין? לשרת אצל הלורד?"
"יש לי תקציב לעוד כמה חיילים, ואני אשמח לכמה חיילים שיודעים לקרוא וללמד לקרוא"
"אתה שם את מבטחך בנו ורוצה שנהיה חמושים באזור שלך? אתה בטח גם רוצה שנעזור לך להשליט פה סדר. אחרי הכל, אנחנו יודעים להשליט סדר."
"יודע מה? אתם מתאימים לי. יש לכם עוד אנשים חכמים כמוכם?"
"כמובן, בן אנוש, אבל הם פחות שפויים מאיתנו. אני אגיד לך מה- אנחנו דורשים מגורים נקיים מבני אנוש ואנחנו גם דורשים אוכל ושתיה. אתה יכול להבין למה, נכון?"
"אתם תקבלו את זה. עוד משהו?"
"לא הרבה. אנחנו רק רוצים לדעת שיש לנו מקום להילחם בו. אנחנו חכמים, לא שלווים כמו אלפים ובני אנוש, ולא שתיינים כמו גמדים."
"אתם רוצים לטפל בכמה אסירים?" פניתי לרגש הסדיסטי שלהם. הוא חייכו את אותו חיוך רשע ממקודם.
"אתה מדבר בשפה שלנו, ואנחנו אוהבים את זה."
"אז אתם בפנים?"
"אנחנו נקבל אפשרות לגיוס עוד אנשים שלנו? הם יקבלו חנינה מכל הפשעים שהם עשו?"
"כן וכן."
"אנחנו בפנים."
