כהרגלי בקודש,רק עתה הזדמן לי לשבת על האתגר.הייתה דמות אחת שבער בי להמשיך את הסיפור שלה.זה נעשה בחופזה,אבל אני מקווה שתהנו.
מבוסס על דמות מהסיפור 'הקרב על כדור הארץ',הסיפור דורש בגדול לזכור את המתווה הכללי של הקרב הסיפור הקודם,אז רצוי מאוד לקרוא למי שלא מכיר,אבל מי שזוכר בכלליות מאוד זה ממש מספיק.
....
כשהגיע תורו של המפקד ששלח מיליונים למותם להתאדות,הוא קיבל את גורלו בהשלמה.
הוא עשה כל מה שהיה יכול, וכעת ישלם את אותו המחיר ששילמו אנשיו. כמו כל הצרפתים,הוא אהב את החיים, אבל הוא אהב יותר את צרפת. לרגע הוא חשב על לצעוק אולי תחי צרפת, ואז העולם ניבלע בלבן בוהק.
כמה חודשים לאחר מכן, נסחפה קופסא שחורה ומעוקמת לחופה של מה שהיה פעם מאוריטניה.היום,כמו רוב המקומות שעוד נותרה בהם אוכלוסייה בחוף המערבי של אפריקה החרבה, האזור נשלט בידי ממלכת מרוקו.
לילד הראשון שמצא את פלוטה קראו מחמד. היו לו פנים מחוייכות בצבע זית, שהביטו על העדשה מקרוב מאוד, וצחוק אחוז תזזית שהיה הדבר ששכנע את פלוטה לפתוח אותה בכלל.
מחמד וחבורת החברים חפותי הבגדים שלו דיברו צרפתית שבורה וניב ערבי ערבי נידח שהיה רחוק מאוד מהערבית הספרותית שפלוטה למד. אבל למרות זאת, נראה היה שקשיי התקשורת ביניהם רק חיבבו אותו עליהם יותר,והם היו מגיעים כמעט יום ביומו להתמסר בו ולשאול אותו שאלות מגוחכות.
מובן שההתמסרויות והפספוסים של חבורת ילדים שחומי עור לא איימה לפגוע בפיסת הטכנולוגיה העילית ששרדה פיצוץ גרעיני, אבל למרות שהגנרל העליון שמח על החברה, הוא התגעגע למשפחתו, והיה מתוסכל מכשלונותיו החוזרים ונשנים לגרום לילדים להביאו לנציג ממשלתי.
תקופת הטלטלות חלפה לה לבסוף כשאימו של אחד הילדים הגיעה לחוף לצעוק על בנה. כשהאישה ראתה את הקופסא המדברת, היא צעקה על הילדים משו בקשר לשדים וחטפה אותה למורת רוחם. היא השליכו אותו למרות מחאותיו לים, אולם הפחד שלו שיוותר תקוע שם התבדה במהירות כשבעלה של האישה חזר ומכר אותו בשוק.
האב, בור ואלכוהליסט, אם כי ערמומי, הבין די צרפתית בכדי להבין מפלוטה שהוא קופסא ששווה הרבה כסף, ולאחר שקיבל ערמת שטרות נאה עזב אותו אצל סוחר מציאות.
תוך כדי מסע, הצליח פלוטה לשכנע את האיש שהוא יהיה שווה כסף רב אם יביא אותו לנציג ממשלתי שיאפשר לו סוף סוף ליצור קשר אם משפחתו. אולם הסוחר, שחשב שמצא את הזדמנות חייו, החליט ליסוע לצרפת בעצמו ולמכור את הגנרל שהציל את כדור הארץ בעד כופר. פלוטה בילה כמה וכמה ימים סגור במחסן המגעיל שבבגאז' של הרכב המעופף של שלו והודה מכל ליבו למדעני הצבא הגלובאלי על שלא תיכננו לקופסא השחורה קולטני ריח. למרבה צערו, הוא נתפס בידי הרשויות בעיר הנמל שאליה הגיעו משום שהסתבר שהבריח גם סמים. השוטרים העניים והעייפים העבירו את הערב שלהם עם בקבוקי בירה ובדיחות גסות על הצבא עם הקופסא המדברת, עד שלבסוף הגיע סוף סוף הפקיד הממשלתי הבכיר של העיר, לקח אותו מהשוטרים המאוכזבים שנפרדו מימנו באדיבות שתויה והעביר אותו למשרדו שבמרכז העיר, תוך שהוא מתנצל על התקרית. למחרת הוזמן סגנו של שר החוץ המרוקאי והעלה אותו על מטוס לפריז.
בדרך, שוחח סגן השר החביב,טיפוס צעיר ומלא כוונות, עם פלוטה על העולם המשתנה ואיפשר לו סוף סוף גישה למרשתת הכלל עולמית.
החברה האינטליגנטית והמידע שהחל לזרום גרמו לפלוטה להרגיש כמעט כאילו שב לחיים, אולם ככל שהעמיק לקרוא ולחקור, גילה שהעולם לא השתנה כמעט-רוסיה וסין שוב בוחשות במלחמה בקוריאות, אפריקה שבה ונקרעה במלחמות אזרחים וארגנטינה עדיין מחזיקה בצ'ילה ביד ברזל.
החזית הגלובאלית הקשיחה את עמדותיה מול הפדרציה של חגורת אוריון וציי כדור הארץ נבנים מחדש. נדמה היה שכל המוות היה לשווא,כדור הארץ נותר מקום מסוכסך ומסכסך.
כהשגיעו לבסוף לפריז אורגן לו מפגש סודי עם נשיא צרפת שהכריז שהוא גיבור צרפתי ממעלתו של נפוליאון והתחייב לספק לו מה שרק ירצה עד שיגיעו נשיאי המעצמות לוושינגטון והישרדותו תוכרז לציבור בטקס רב רושם. פלוטה השיב בצניעות מחוספסת, וביקש רק מידע על משפחתו.הנשיא הצרפתי העניק לו גישה למערכות המודיעין המסווגות ביותר, ואיחל לו שהות נעימה.
הימים הבאים היו גהינום. פלוטה היגע לא היה צריך לחפש הרבה כדי למצוא את המידע-אשתו מאורסת כבר חודשיים למכר משותף שלהם, שלקח אחריות על ילדיו האבלים וטיפל בהם בחום. המנצח האדיר ביותר בכל הזמנים התכנס לתוך עצמו מובס במשך שלושה ימים, סרק שוב ושוב את התמונות,וכל מיליארדי הביטים והליבות הכפולות שבמערכת האיבוד שלו לא סייעו לו לעכל את הטירוף.
לא נותר לו בית. הוא לא יחזור ויהרוס את האושר שנבנה כל כך בזהירות לאחר מותו.גם אם היא תחזור אליו ותהרוס כל מה שבנתה, מה הוא יציע לה? ריגשות אשם וחובה כלפי קופסא קרה וחסרת גוף? את האבל והאשמה על מותם של מיליארדים? ואת כל זה איבד עבור מה, עבור מדינות קרות שיוסיפו להרוס ולהרוג?עבור צבא גלובאלי שיוסיף להלחם בגזעים אחרים ולשלוח את טובי בניו למותם?
חייו היו לשווא,הוא לא חפץ בהם יותר.
יומיים לאחר מיכן, נפגשו ראשי החזית הגלובאלית בוושינגטון, והציגו באירוע טלוויזיוני עולמי קופסא שחורה חרוכה.נשיא צרפת נשא נאום מרגש,במהלכו עצר פעמיים כי לא יכל עוד לשלוט בדמעותיו, ואמר שנימצאה הקופסא השחורה של הגנרל העליון פלוטה ולמרות מיטב מאמציה של האנושות היא כשלה מלשרוד. כאות כבוד, שרידיה יאוכסנו באותו המוזיאון בו אוכסנו גדולי המוחות האחרים של המאה ה23 ושבו נועדה לשכון גם תודעתו של המצביא הצרפתי. המין האנושי כולו בכה מול הטלוויזיות והדליק נרות.
גם פלוטה היה בוכה,לו היה יכול.
אי שם,בכפר עני ברחבי צרפת, הוא ניתק עצמו מהחדשות והתפנה להכין את הזרועות הרובוטיות ליום לימודים נוסף. עולם כמנהגו נוהג,פוליטיקאי משקר לפוליטיקאי, אולם באותו הלילה,כשהודיע לנשיא הצרפתי שהוא לא מתכוון לחזור לחיי משפחתו,גילה בנשיא צד שלא הכיר. במשך לילה שלם שוחחו על עתידה של האומה,ובסופו הורה נשיא צרפת לאנשיו לקחת את פלוטה בחשאיות למקום שיבחר, ליטף בחיבה את הקופסא השחורה וחתם על המסמכים שאישרו את מותו המצביא הגדול בהיסטוריה.
וכעת נותר פלוטה ללמד את הילדים. מלחמות ימשיכו לקרות ובני אדם יוסיפו להתאהב,זה לא היה משנה. החדשות, המצלמות, אישתו, כל אלו הכבידו על הקופסא שכבר לא הייתה מצביא או בעל.אבל החיוך העקום של ילד אפריקאי עוד נצנץ בתוך הנשמה היגעה שבקופסא, מזכיר לו עבור מה באמת היה שווה למות.
הוא יעביר את ימיו בשעשוע והוראה חסרי תהילה של ילדים. הוא כבר לא היה מצביא או בעל,אבל עוד היה צרפתי. כמו כל הצרפתים, הגנרל פלוטה אהב את החיים, אבל אהב יותר את צרפת.
מבוסס על דמות מהסיפור 'הקרב על כדור הארץ',הסיפור דורש בגדול לזכור את המתווה הכללי של הקרב הסיפור הקודם,אז רצוי מאוד לקרוא למי שלא מכיר,אבל מי שזוכר בכלליות מאוד זה ממש מספיק.
....
כשהגיע תורו של המפקד ששלח מיליונים למותם להתאדות,הוא קיבל את גורלו בהשלמה.
הוא עשה כל מה שהיה יכול, וכעת ישלם את אותו המחיר ששילמו אנשיו. כמו כל הצרפתים,הוא אהב את החיים, אבל הוא אהב יותר את צרפת. לרגע הוא חשב על לצעוק אולי תחי צרפת, ואז העולם ניבלע בלבן בוהק.
כמה חודשים לאחר מכן, נסחפה קופסא שחורה ומעוקמת לחופה של מה שהיה פעם מאוריטניה.היום,כמו רוב המקומות שעוד נותרה בהם אוכלוסייה בחוף המערבי של אפריקה החרבה, האזור נשלט בידי ממלכת מרוקו.
לילד הראשון שמצא את פלוטה קראו מחמד. היו לו פנים מחוייכות בצבע זית, שהביטו על העדשה מקרוב מאוד, וצחוק אחוז תזזית שהיה הדבר ששכנע את פלוטה לפתוח אותה בכלל.
מחמד וחבורת החברים חפותי הבגדים שלו דיברו צרפתית שבורה וניב ערבי ערבי נידח שהיה רחוק מאוד מהערבית הספרותית שפלוטה למד. אבל למרות זאת, נראה היה שקשיי התקשורת ביניהם רק חיבבו אותו עליהם יותר,והם היו מגיעים כמעט יום ביומו להתמסר בו ולשאול אותו שאלות מגוחכות.
מובן שההתמסרויות והפספוסים של חבורת ילדים שחומי עור לא איימה לפגוע בפיסת הטכנולוגיה העילית ששרדה פיצוץ גרעיני, אבל למרות שהגנרל העליון שמח על החברה, הוא התגעגע למשפחתו, והיה מתוסכל מכשלונותיו החוזרים ונשנים לגרום לילדים להביאו לנציג ממשלתי.
תקופת הטלטלות חלפה לה לבסוף כשאימו של אחד הילדים הגיעה לחוף לצעוק על בנה. כשהאישה ראתה את הקופסא המדברת, היא צעקה על הילדים משו בקשר לשדים וחטפה אותה למורת רוחם. היא השליכו אותו למרות מחאותיו לים, אולם הפחד שלו שיוותר תקוע שם התבדה במהירות כשבעלה של האישה חזר ומכר אותו בשוק.
האב, בור ואלכוהליסט, אם כי ערמומי, הבין די צרפתית בכדי להבין מפלוטה שהוא קופסא ששווה הרבה כסף, ולאחר שקיבל ערמת שטרות נאה עזב אותו אצל סוחר מציאות.
תוך כדי מסע, הצליח פלוטה לשכנע את האיש שהוא יהיה שווה כסף רב אם יביא אותו לנציג ממשלתי שיאפשר לו סוף סוף ליצור קשר אם משפחתו. אולם הסוחר, שחשב שמצא את הזדמנות חייו, החליט ליסוע לצרפת בעצמו ולמכור את הגנרל שהציל את כדור הארץ בעד כופר. פלוטה בילה כמה וכמה ימים סגור במחסן המגעיל שבבגאז' של הרכב המעופף של שלו והודה מכל ליבו למדעני הצבא הגלובאלי על שלא תיכננו לקופסא השחורה קולטני ריח. למרבה צערו, הוא נתפס בידי הרשויות בעיר הנמל שאליה הגיעו משום שהסתבר שהבריח גם סמים. השוטרים העניים והעייפים העבירו את הערב שלהם עם בקבוקי בירה ובדיחות גסות על הצבא עם הקופסא המדברת, עד שלבסוף הגיע סוף סוף הפקיד הממשלתי הבכיר של העיר, לקח אותו מהשוטרים המאוכזבים שנפרדו מימנו באדיבות שתויה והעביר אותו למשרדו שבמרכז העיר, תוך שהוא מתנצל על התקרית. למחרת הוזמן סגנו של שר החוץ המרוקאי והעלה אותו על מטוס לפריז.
בדרך, שוחח סגן השר החביב,טיפוס צעיר ומלא כוונות, עם פלוטה על העולם המשתנה ואיפשר לו סוף סוף גישה למרשתת הכלל עולמית.
החברה האינטליגנטית והמידע שהחל לזרום גרמו לפלוטה להרגיש כמעט כאילו שב לחיים, אולם ככל שהעמיק לקרוא ולחקור, גילה שהעולם לא השתנה כמעט-רוסיה וסין שוב בוחשות במלחמה בקוריאות, אפריקה שבה ונקרעה במלחמות אזרחים וארגנטינה עדיין מחזיקה בצ'ילה ביד ברזל.
החזית הגלובאלית הקשיחה את עמדותיה מול הפדרציה של חגורת אוריון וציי כדור הארץ נבנים מחדש. נדמה היה שכל המוות היה לשווא,כדור הארץ נותר מקום מסוכסך ומסכסך.
כהשגיעו לבסוף לפריז אורגן לו מפגש סודי עם נשיא צרפת שהכריז שהוא גיבור צרפתי ממעלתו של נפוליאון והתחייב לספק לו מה שרק ירצה עד שיגיעו נשיאי המעצמות לוושינגטון והישרדותו תוכרז לציבור בטקס רב רושם. פלוטה השיב בצניעות מחוספסת, וביקש רק מידע על משפחתו.הנשיא הצרפתי העניק לו גישה למערכות המודיעין המסווגות ביותר, ואיחל לו שהות נעימה.
הימים הבאים היו גהינום. פלוטה היגע לא היה צריך לחפש הרבה כדי למצוא את המידע-אשתו מאורסת כבר חודשיים למכר משותף שלהם, שלקח אחריות על ילדיו האבלים וטיפל בהם בחום. המנצח האדיר ביותר בכל הזמנים התכנס לתוך עצמו מובס במשך שלושה ימים, סרק שוב ושוב את התמונות,וכל מיליארדי הביטים והליבות הכפולות שבמערכת האיבוד שלו לא סייעו לו לעכל את הטירוף.
לא נותר לו בית. הוא לא יחזור ויהרוס את האושר שנבנה כל כך בזהירות לאחר מותו.גם אם היא תחזור אליו ותהרוס כל מה שבנתה, מה הוא יציע לה? ריגשות אשם וחובה כלפי קופסא קרה וחסרת גוף? את האבל והאשמה על מותם של מיליארדים? ואת כל זה איבד עבור מה, עבור מדינות קרות שיוסיפו להרוס ולהרוג?עבור צבא גלובאלי שיוסיף להלחם בגזעים אחרים ולשלוח את טובי בניו למותם?
חייו היו לשווא,הוא לא חפץ בהם יותר.
יומיים לאחר מיכן, נפגשו ראשי החזית הגלובאלית בוושינגטון, והציגו באירוע טלוויזיוני עולמי קופסא שחורה חרוכה.נשיא צרפת נשא נאום מרגש,במהלכו עצר פעמיים כי לא יכל עוד לשלוט בדמעותיו, ואמר שנימצאה הקופסא השחורה של הגנרל העליון פלוטה ולמרות מיטב מאמציה של האנושות היא כשלה מלשרוד. כאות כבוד, שרידיה יאוכסנו באותו המוזיאון בו אוכסנו גדולי המוחות האחרים של המאה ה23 ושבו נועדה לשכון גם תודעתו של המצביא הצרפתי. המין האנושי כולו בכה מול הטלוויזיות והדליק נרות.
גם פלוטה היה בוכה,לו היה יכול.
אי שם,בכפר עני ברחבי צרפת, הוא ניתק עצמו מהחדשות והתפנה להכין את הזרועות הרובוטיות ליום לימודים נוסף. עולם כמנהגו נוהג,פוליטיקאי משקר לפוליטיקאי, אולם באותו הלילה,כשהודיע לנשיא הצרפתי שהוא לא מתכוון לחזור לחיי משפחתו,גילה בנשיא צד שלא הכיר. במשך לילה שלם שוחחו על עתידה של האומה,ובסופו הורה נשיא צרפת לאנשיו לקחת את פלוטה בחשאיות למקום שיבחר, ליטף בחיבה את הקופסא השחורה וחתם על המסמכים שאישרו את מותו המצביא הגדול בהיסטוריה.
וכעת נותר פלוטה ללמד את הילדים. מלחמות ימשיכו לקרות ובני אדם יוסיפו להתאהב,זה לא היה משנה. החדשות, המצלמות, אישתו, כל אלו הכבידו על הקופסא שכבר לא הייתה מצביא או בעל.אבל החיוך העקום של ילד אפריקאי עוד נצנץ בתוך הנשמה היגעה שבקופסא, מזכיר לו עבור מה באמת היה שווה למות.
הוא יעביר את ימיו בשעשוע והוראה חסרי תהילה של ילדים. הוא כבר לא היה מצביא או בעל,אבל עוד היה צרפתי. כמו כל הצרפתים, הגנרל פלוטה אהב את החיים, אבל אהב יותר את צרפת.
