שאייטאנה מביטה לאחוריה בבהלה, פולטת קללה, ומתחילה לרוץ לאורך החומה, רגליה מפוררות את אבן החול עליה היא דורכת ומתיזות גרגירים לעבר רחובות העיר האפלים. היא מזנקת מעל שומר מופתע שאוחז בחנית ארוכה, עוצמת את עיניה ופולטת גל של להבות שמש מקצות האצבעות. קעקועיה הזהובים זוהרים בעוד הכוח ממלא אותה ומזניק אותה אל תוך רחובות העיר.
היא מתחילה לזגזג בין דוכנים, בעוד רעש מגפיהם הכבדים של חיילי המשמר הקיסרי מתחיל למלא את הרחובות. היא שומעת צעקות, להבים מקרקשים על אבנים המוסתרות תחת החול הרך, ואת הזמזום המוכר של מטות להבה טעונים. היא מזנקת מעל חומה קטנה, מתגלגלת מתחת לדוכן, ומתקלת בכוח לוחם קיסרי שבדיוק עבר את הפינה.
מבלי לעצור לחשוב, שאייטאנה שולחת אגרוף בוער לחזהו של השומר, מעיפה אותו לאחור. השומר שולח יד לחרבו, אבל שאייטאנה כבר מזנקת עליו שוב, מסתחררת באוויר ושולפת את חרבה הקצרה, מנחיתה עליו מכת מוות. היא מנערת את שערה מהחול שדבק בו, וממשיכה לדלג ולזנק לכיוון הרובע הישן של העיר.
לאחר כשתי דקות, שאייטאנה נרצת ומסדירה את נשימתה. מולה מתנשא בית תפילה עתיק יומין, עוד מלפני תקופת השבירה. הצריח החלק והמעוטר מתנשא לגובהם של שלושים פרי לילה חסונים, והוא גבוה מכדי שתוכל להגיע עד לראשו בזינוק. היא פוסעת עד אליו באיטיות, מניחה את ידה על אחד מפסי הזהב המעטרים אותו, נושמת עמוק, ופולטת אנחה "אני שונאת את הקטע הזה".
בן רגע, גופה של שאייטאנה מתמוסס לאנרגיה לבנה זוהרת, והיא זורמת במעלה פס הזהב לאורך כל המגדל, עד שהיא מגיעה לקצהו המחודד, שם היא נפלטת מפס הזהב, מתגבשת לצורתה הקודמת, וכמעט נופלת מרוב סחרחורת ובחילה. היא מניחה יד על רקתה, ואז נעמדת במאמץ ומגחכת בעוד היא שומעת את השומרים מתקרבים לבית התפילה. הם לעולם לא ינחשו שג'ינית תעבור תהליך של זרימה מרצונה החופשי.
היא פוסעת סביב המרפסת, עד שהיא מגיעה לספינת השחקים הקשורה בצד השני, כיסויה השחור מסתיר אותה מעיני מי שעשוי לשלוח את מבטו אל הצריח. היא פוסעת לתוך הספינה, שומטת מחגורתה את השק, והוא נפתח על הרצפה וחושף מטמון קטן של אבני חן וזהב. שאייטאנה מחייכת לעצמה, ואומרת "המשימה הושלמה, אחי ואחיותי. בואו נזוז."
אין תשובה
"באסים? אאמינה? ג'יילאוס?" היא מתחילה לקרוא בשמותיהם, סובבת באיטיות את הספינה, מקיפה את מנוע השמש המטיל אור קלוש על פנים הספינה, ומגיעה לחדר הבקרה. היא שולפת את חרבה באיטיות בעוד הדלת חורקת בצורה מאיימת. זה מוזר, בדיוק שימנו את הצירים לפני... המשפט נקטע באיבו כשהיא רואה את שלושת חבריה לצוות יושבים בחדר המנועים.
היא מחייכת "בזמן אחר הייתי מעריכה את הבדיחה, אבל עכשיו אנחנו חייבים לזוז..." היא שולחת יד לטפוח על כתפו של באסים, אבל ידה במקום זאת חודרת דרך עורו, והיא פולטת זעקה כשהיא מרגישה שהיא נוגעת בעצם. שאייטאנה מרימה את ידה בזוועה, ורואה שאצבעויה מכוסות בעובש, בפירורי עצם, ובדם סמיך. היא מסובבת את באסים אליה, ונופלת לאחור כשהיא רואה שפניו הצטמקו, רוב הבשר נשר מהם, ונשארו רק קרעי עור המכסים על גולגלתו המדממת. היא מזנקת ורצה אל שני חבריה האחרים, ואז מוטחת לאחור באכזריות כשמשהו כבד חובט במצחה
שאייטאנה נסוגה לאחור ושולפת את חרבה, ומנסה להתמקד ולזמן את האור הפנימי שלה. ואז, לפני שהיא בכלל מספיקה, החדר מואר באור ארגמני ועוצמתי. בין הכסאות, במקום שבו לפני רגע לא עמד איש, נמצא אדם עטוי גלימות. הוא פוסע קדימה, ושאייטאנה מבחינה שגלימותיו הן שחורות בעיקרן, עם פסים כסופים וארגמניים שמעטרים אותן. הכאפיה שלראשו מהודקת, ומטפחת מכסה את מרבית פניו, משאירה מקום רק לעיניים, שאחת מהן שחורה כשעת חצות והשניה אדומה כמו השקיעה המדברית.
אמנם הלבוש היה שונה מהרגיל, אבל סמל השמש העולה הרקום על בגדו לא הותיר מקום לטעות.
המרצחים הקיסריים מצאו אותם.
שאייטאנה נושמת עמוק, ומצליחה לזמן את האור הפנימי שלה, ניגוד לבן וקלוש לאור האדום שששוטף את החדר. המרצח פוסע קדימה, ומניף אלה כבדה ושחורה, שפסים זהובים מעטרים אותה. הוא מסחרר אותה באיטיות, אוחז אותה ביד אחת למרות שרוב הלוחמים לא היו מצליחים להחזיק אותה אפילו בשתיים. הוא מזנק קדימה בפתאומיות, מנסה לחבוט בשאייטאנה שנית. היא מתגלגלת תחת המכה, שולחת את חרבה ומצליחה להנחית מכה חלשה על ברכו. הוא בועט בה באכזריות במגפיו הכבדים והממוסמרים, שולח אותה מתעופפת אל קיר הספינה בחבטה שמטלטלת את כל כלי הרכב.
שאייטאנה נאנקת ומנסה לקום, אבל ברור לה שלפחות אחת מצלעותיה נשברה. במקום זאת, היא מתרכזת, ואוספת את האור הפנימי חזרה אליה, מנסה לרפא את עצמה במהירות האפשרית כדי שתוכל לקום ולברוח מהתוקף. המרצח צועד קדימה, מרים אותה בצווארון חולצתה, ומצמיד אותה לקיר. הוא פולט נהמה ארוכה, וריח הגוף המזוויע שלו חודר לאפה וגורם לה לדמוע. ריחות של זיעה ושל דם, של ריקבון ושל פחם, שוטפים אותה. הבל פיו מסריח אף יותר מגופו, ושאייטאנה חשה שהיא עומדת להתעלף. היא מנסה להיאבק בחולשה, אבל הוא מצמיד אותה לקיר ביחד אחת ושומט את אלתו.
קול צרוד נשמע מעבר לכאפיה "אני, עלי איבן אלנור, מרצח קיסרי מן המעלה השלישית, בנו של-" שאייטאנה מרגישה שהתרפאה ככל שיכלה, מסננת "לא היום!", ושולחת בעיטה רותחת לכיוון בטנו של עלי. הוא מתגלגל לאחור, מסיר את גלימתו בתנועה חלקה, ודורך עליה כדי לכבות את הלהבות. מתחת לגלימה, הוא לובש טוניקה ארוכה ומשוסעת שתאפשר לו חופש תנועה, ועוטה שריון שרשראות איכותי שנראה כאילו הוא מרותך לעורו באלף חתכים וטבעות שמחזיקים אותו במקום. ידיו שריריות ומלאות בצלקות וכוויות, ולקצות ציפורניו מחוברים טפרי זהב כבדים שאחוזים במקומם על ידי טבעות שננעצות בבשרו.
עיניו עוקבות באדישות אחרי שאייטאנה, וכשזו עומדת לזנק מן הפתח, הוא פולט שאגה אימתנית ושולח את ידו השמאלית קדימה. קעקועי ג'יני זוהרים מופיעים על הקיבורת שלו, וקליע של להבות אדומות נשלח לעבר שאייטאנה. היא צורחת באימה ובכאב בעוד הקליע חורך אותה וגורם לה לאבד איזון, והיא מחליקה מדלת הספינה לעבר הקרקע החולית, מתרסקת בכבדות ופולטת יפחת בכי בעוד היא מרגישה את עצמותיה מתרסקות על הקרקע.
באותה תנועה אדישה וחלקה, עלי מזנק מהדלת, ומנחית את מגפו הכבד על שאייטאנה, מרסק את מה שנשאר מצלעותיה. היא צורחת, והוא מתכופף, מסיר את המטפחת שעל פניו, ומחייך, חושף שיניים רקובות ושבורות, חניכיים כוויים, וסט של ניבי מתכת שנעוצים במקומות הריקים. אפו הוא לא יותר מאשר חורבה מצולקת, ולחייו חרושות בחתכים ישרים ומצטלבים.
"הסי, ילדה
הכאב כבר יפסיק".
הוא אוחז בצווארה של שאייטאנה ביד ימין, חוסם את דרכי הנשימה שלה, ואת יד שמאל הוא נועץ בבית החזה שלה, והיא משתנקת כשהיא מרגישה את ציפורניו חודרות את בשרה, ואז היא חשה באימה את אורה הפנימי הולך ומצטמצם, והיא רואה גלים של אנרגיה לבנה נשאבים במעלה זרועו השמאלית, ומתפשטים עד ראשו, מומרים לקווים דקיקים של אנרגיה אדומה מתנחשלת...ונעצרים כאשר הם מגיעים למחצית הימנית של גופו.
"אני, עלי איבן אלנור, מרצח מן המעלה השלישית, בנו של חסן, מוצא אותך אשמה בפשעים נגד הממלכה" הטפרים ננעצים עמוק יותר ,ושאייטאנה מרגישה שלווה גדולה יורדת עליה בעוד שארית אורה הפנימי נשאב דרך טפריו של של המרצח, ואז היא עוצמת את עיניה, ונפרדת מן העולם.
עלי נעמד ומתרחק מהילדה, מחזיר את המטפחת והכאפיה למקומם הקודם ומחייך כשהוא שומע את קול האוושה המתלווה להתפרקותה של הג'ינית לתוך החולות. הוא מניף את ידו השמאלית, והאנרגיה אדומה מתנחשלת לכל אורכה, ואז נורית בקליע שחותך דרך ספינת השחקים, מצית אותה, ושולח אותה להתרסק לכיוון הקרקע. עלי מזנק, קופץ דרך הספינה המתרסקת, עוטה את עצמו בגלימתו המונחת על הרצפה, אוסף את שק האוצרות המוטל לידה, וקופץ מן העבר השני.
הוא נוחת על החולות באוושה כמעט בלתי נשמעת, ואז מתחיל לפסוע לכיוון הארמון, מגפיו הכבדים לא משמיעים אף קול. הוא מרשה לעצמו חיוך נוסף. הכופרים נתפסו, האוצר הושב, הוא קיבל עוד כוח שאותו יוכל להקדיש למלחמה במזרח, והחשוב מכל-עוד ארבעה ג'ינים, מוטלים מתים תחת מגפיו הכבדים. הוא מהנהן לעצמו בסיפוק.
זה בהחלט היה צייד מוצלח.
מיהו עלי איבן אלנור?
התשובה משתנה בהתאם לעונה. אדון המרצחים יענה בגאווה שהוא התלמיד הכי טוב שהיה לו, אחיו למסדר יגידו בזלזול שאמנם הוא מצטיין, אבל הוא רק מהמעלה השלישית. האנשים הפשוטים יגידו שהוא אגדה, חלום בלהות. המלומדים האימפריאליים יסכימו שהוא נכס יקר ערך עבור קיסר האור האמיתי, והטרף שלו יקרא לו הדבר הכי נורא שאי פעם הילך על החולות הנודדים של ארצות השמש.
אימו כנראה הייתה קוראת לו "טעות", אם הוא לא היה רוצח אותה בגיל שתים עשרה.
עלי איבן אלנור נולד לאצילה צעירה וחשובה בחצר הקיסרית המאוחדת, שנים רבות לפני שחרורם של הג'ינים. אף על פי שגילו המדויק לא ידוע, ההערכה היא שהוא מתקרב לשנות השישים לחייו. אביו היה פושע ג'יני, עבד שהקסים את אימו והיא ילדה לו בן תערובת-חציו השמאלי ג'יני, וחציו הימני אנושי. הזרימה המתמדת של האור הפנימי, שנחסמת שוב ושוב על ידי חציו האנושי, מייסרת אותו בכאבים בלתי פוסקים מיום היוולדו, ואילו כנראה אחראיים לחלק גדול מנטיותיו הרצחניות.
אביו הוצא להורג כשנודע שהוא ג'יני, אבל חוקי החצר אסרו להרוג בן מלוכה, ומעשה כזה היה עלול לקומם על הקיסר את כנסיית השמש הנעלה. לכן, עלי גדל כממזר, וסבל מהתעללויות בלתי פוסקות בידי משפחתו ובני החצר. הוא צולק ועונה מהרגע שלמד ללכת ולדבר, עד לגיל שתים עשרה. במהלך השנים הללו, הכאבים וההתעללויות עיוותו את מוחו, השנאה שחשו כלפי חציו הג'יני הפכה אותו לשונא הג'ינים הגדול ביותר שיכל להיות. הוא האשים את דמו הקסום בכל אשר אירע לו, וברגע שיכל הוא ניגש למבחינ הקבלה המחמירים למסדר המרצחים הקיסרי.
אימו התנגדה לכך שילך, כיוון שלא רצתה שיראו ברבים את תוצאות מעשה המגונה עם עבד ג'יני. לו ולאימו היה וויכוח קשה, שבסופו להבותיו הג'יניות התפרצו, והוא שרף את אימו עד אפר. מבוהל ומבולבל, מלא זעם חסר שליטה, הוא ברח אל האדם היחיד שלא לעג לו ממבט ראשון-אדון המרצחים, שהבחין בפוטנציאל של הילד ורצה לאמן אותו. עלי סיפר לו את הסיפור המלא, ואדון המרצחים מיהר לגייס אותו לשורות המסדר, החבר הצעיר ביותר שאי פעם היה להם, כדי להעניק לו חסינות פוליטית ולהגן עליו מפני העונש על רצח אימו.
מהר מאוד, אדון המרצחים הבין שצדק בניחושו, והנער התבגר והפך לגבר חסון ועוצמתי. עם השנים, התברר לו כי העינויים שעבר מידי משפחתו ומאוחר יותר כחלק מהאימונים בשירות המרצחים, בשילוב עם יכולות הריפוי הג'יניות שלו, הקהו כמעט את כל חושיו, מלבד חוש השמיעה. דבר זה נתן לו יתרון מכיוון שיכל לסבול כאב יותר מכל אחד אחר, לאכול את המזון הגרוע ביותר, ולפתח ריח גוף מזוויע לרמה שהוא יכל להשתמש בו ככלי נשק. אך ההקהיה החושית המתמידה הביאה איתה תופעות לוואי שליליות-עלי השתוקק בכל ליבו להרגיש משהו.
במקביל לאימוניו ולעלייתו בסולם הדרגות, למרות האפליה שלה זכה בשל היותו ג'ין למחצה, הוא החל להתדרדר עוד ועוד לשתיה, סמים, ועוד מגוון ריגושים שיאפשרו לו להפעיל את חושיו, אפילו במעט. ולמרות שהתופעה הייתה נפוצה בקרב המרצחים, הכנסיה החשיבה אותה למגונה, ואויביו של עלי העמידו למשפט פומבי ומשפיל, שללו ממנו את דרגתו הגבוהה והורידו אותו באופן קבוע למעלה השלישית-קבוצת המרצחים שאחראים על טיפול בפושעים ובלחימה במלחמות האימפריה, במקום ברציחות פוליטיות ובהגנה על הקיסר.
מלא זעם וטינה, שונא את עצמו על מוצאו הג'יני, עלי נשלח לדכא מרידות של ג'ינים ברחבי האימפריה. הוא מילא תפקיד זה בהצלחה מסחררת במשך עשור ומחצה. במהלך העשור הזה, עלי התיידד עם מי שיהפוך לשותפו הנאמן ביותר-דובר אורות שגורש מהחצר בשל דיעותיו האקסצנטריות
הם לחמו גב אל גב במשך שנים, ובין מאבק למאבק עלי התחזק והשתפר. דובר האורות חיבר אליו שריון כבד שהובנה כך שלא ישמיע קול בעת ההתגנבות, את היד המתכתית שאפשרה לו לשאוב את האור הפנימי של הג'ינים, ועוד מגוון גדול של שכלולים שעזרו לו להפוך ללוחם אימתני.
לבסוף, הקיסר לא יכל עוד להתעלם מכוכבו הדורך של עלי, ופחד שזה ימריד את אנשיו נגדו. הוא קרא לעלי ולידידו הנאמן חזרה אל החצר, ושלח אותם למשימות משם.
בזמן שבילה בחצר, לשמו של עלי נקשר מספר לא קטן של שערוריות, שכללו נשים ממגוון מעמדות, סיפורים על הדרכים שבהן טיפל ביריביו האנושיים (הרוב לא התעניינו במה שעשה לג'ינים), וסקנדלים הקשורים בהשתכרות ובעוד הנתהגויות מגונות. ואם בעבר, עלי התבייש וכעס שהגיע למדרגה כה נמוכה, עלי ידע שמעשיו הפומביים הפכו אותו לחסין לתנועות הכנסיה, הלכה למעשה. לכן, הוא נהג דווקא לרמוז שיש בסיס לאותם חשדות, ומהר הוא נודע כאדם בוטה, שאומר את מה שהוא חושב אם הוא מדבר בכלל.
לא שאנשים נהנו לדבר עם עלי. הברוטליות, השנאה, והריח המצחין ליוו אותו לכל מקום כמעין עננה קודרת, והוא העדיף לבלות את זמנו באימונים, במשימות, ובשתיית ין מחומם עם מורהו המזדקן שפרש מתפקידו, אדון המרצחים לשעבר.
עלי קיבל מוניטין של אדם תאוותן, בוטה, ברוטאלי, וקשוח. חייל אכזרי וחסר מעצורים, אבל נאמן לקיסרות ללא פשרות ושונא ג'ינים יותר מהכל. כך עברו על עלי שנים רבות בחצר הקיסרית, ומעמדו הלך והתגבר עד שלבסוף הפך למפקד המעלה השלישית. כשהגיע למעמד זה, הוא השקיע את כל זמנו בלהפוך את המעלה השלישית ליחידה רצחנית בדיוק כמוהו, והפך אותם לכוח קטלני שהיה נאמן אך ורק לו.
עלי הלך והזקין, צימח זקן לבן קצר והשער שלא נחרך או נחתך החוצה נשר מזמן, מותיר את קרקפתו קירחת ומצלוקת, מה שזיכה אותו בכינוי המזלזל "ראש ירח". הוא החל לצבור כוח פוליטי ולפעול בצללים, בהתחלה רק כדי שיוכל לשמוע את השמועות שעוברות בחצר, אבל בהמשך התגלה לו שיש לו כישרון למשחקי החצר, והחל לחסל באכזריות שיטתית את יריבו הפוליטיים ואת אילו שהתנגדו לו, בדיוק כפי שחיסל את יריביו בשדה הקרב. הוא החל לדרוש השמדה המונית של הג'ינים המשועבדים, ויש שאומרים שהוא זה שדחף את הקיסר האחרון להוציא את הרעיון לפועל.
ואז הבלתי יאמן קרה-הג'ינים מרדו, שוחררו לחופשי, והחלו לבנות מחדש את ביתם העתיק שבממלכה השמינית. החלה מלחמת אזרחים. החצר והכנסיה נקרעו לשתיים. שני קיסרים הוכתרו, הקיסרות התפרקה לשלוש ממלכות על סיפה של מלחמה, נתיבי הסחר נותקו והעושר הפסיק לזרום. המלחמה השתוללה ברחובות, והמרצחים נדרשו לבחור בין שני הקיסרים. למעלה השלישית לא היה היסוס, כשעלי צעד בעקבות קיסר האור האמיתי, שתמך בהחזרתם של הג'ינים לעבדותם או בחיסולם המוחלט.
כיום, המעלה השלישית משמשת כיחידה המובחרת של קיסרית האור האמיתי, שהוכתרה לאחר שאביה נרצח במתקפת פתע של יריביו. עלי הפך ליועץ ולגנרל בפועל של הקיסרית, אם כי על פי חוקי החצר הוא עדיין שייך למעלה השלישית בלבד, ואדם אחר אוחז בתואר המפקד העליון של צבא השמש.
אז מיהו עלי?
נער מלא שנאה, רוצח נקמני, חייל מסור, ואציל תאוותן. חסר דם, חסר רחמים, וחסר מעצורים. לוחם דגול ומתנקש קטלני, חציו אדם וחציו ג'יני, מישהו שאיבד חלק מאנושיותו, והרוויח הרבה יותר.
מרצח
סליחה על האקספוזיציה/רקע הארוכים, עכשיו בואו נדבר טיפה בתכל'ס.
עלי הוא יריב מסוכן, כנראה אחד האנשים הכי מסוכנים בארצות השמש. הוא לוחם קטלני בקרב פנים אל פנים, מתמרן בין מכות שואבות חיים עם טפריו לבין חבטות אדירות עם האלה שלו, והוא רב אמן בקרב ללא נשק. השריון שלו מרותך לעורו, ובשילוב עם חושיו המוקהים, עם עננת הצחנה שלו, ועם יכולות הריפוי הג'יניות שלו (שפועלות על צד שמאל של גופו יותר משהן פועלות על צד ימין), כמעט בלתי אפשרי לפגוע בו בקרב פנים אל פנים. הוא משתמש בחוש השמיעה וביכולת שלו לחוש אור פנימי של יצורים, יכולת שהתפתחה במהלך שנים של ציד ג'ינים.
הוא יכול להשתמש בקסמים ג'יניים במיומנות רבה ( בעיקר פירומנסיה ומעט טלקינזיס), ומשתמש בהם כדי לתקוף את אויביו מרחוק. הניסיון ארוך השנים שלו העניק לו ידע טקטי נרחב, בתחום הפוליטי והקרבי כאחד. הוא ערמומי, וחסר מעצורים מוסריים, מה שהופך אותו לבלתי צפוי ולאדם שקשה להערים עליו.
בנוסף לכך, עלי שיפר במהלך השנים את יכולת ההתגנבות שלו לכדי אמנות. הוא יכול להגיע לכל מקום מבלי שישימו לב אליו, לחמוק ולהערים על כל שומר, והוא מנצל את קסמיו הג'יניים בכדי ליצור אשליות שמביאות את יכולות החמיקה שלו לרמה על טבעית.
עם זאת, חשוב להדגיש שעלי הוא לא בלתי מנוצח. הוא סובל מחולשה לפיתוי הגוף, הזעם שלו נוטה לגבור עליו לעיתים תכופות (למרות שהנאמנות שלו תמיד תהיה חזקה יותר מהזעם שלו), וכשהוא מחליט לנקום במישהו, קשה מאוד להסיט אותו מהמסלול שלו.
עלי הוא אדם רברבן ובוטה, והרגעים הנדירים שבהם הוא שותק הם כאשר הוא מתגנב לעבר מישהו או כשהוא נלחם. עלי נלחם מתוך פילוסופיה לפיה הג'ינים הם גזע טמא מאחר שהם גרמו לשבירת השמש, ושזוהי חובתו המוסרית להפנות את הרוע הג'יני שבתוכו כלפי אילו שהפכו אותו למי שהוא. הוא מאשים את הג'ינים בכל הרוע בעולם, והשנאה הרעילה שלו היא סוחפת. ברשותו של עלי עומדים משאבים כספיים רבים, כל חברי המעלה שלישית, צבא של שכירי חרב, שודדי דרכים, ופושעים אחרים שאסף לעצמו במהלך שנותיו בחזית. וכמובן, חברו הנאמן, דובר האורות ג'אבאר
בנוסף לכך, לעלי יש מרכבת שחקים משל עצמו. רכב קל שמונע בכוחם של הג'ינים הלכודים בתוכו, שמאפשר לו לעבור מרחקים גדולים בזמן קצר, לרחף מעל תוואי שטח מסוכנים ולתמרן בשדה הקרב בשלושה מימדים במקום בשניים.
עלי הוא אינטילגנט בדרכו הפראית והאכזרית, אבל הוא לא מלומד ולא פילוסוף. בבסיס, הוא חייל פשוט, וחושב ככזה. מבחינתו, העולם כולו הוא שדה קרב, האויב הסופי הוא הג'ינים, וכל מי שיעמוד בדרכו סופו שיחוסל.
עריכה-מבחינת מטרה/אידיאולוגיה, תנסו לדמיין נאו נאצי קיצוני שנולד לאב יהודי, ומאשים את כל הצרות שעבר בחיים שלו בדם היהודי שלו. מדובר באדם גזעני מאוד, ואכזרי מאוד. המטרה שלו היא לחסל באופן סופי ומוחלט את הג'ינים, בשם הדת שלצידה הוא עובד (הדוקטורינה הכנסייתית המסורתית שמאשימה את הג'ינים בשבירת השמש).
כמו שנאמר, לעלי יש כריזמה כמעט מהפנטת כשמדובר בפקודים שלו, והוא מומחה בלגרום לקהל להזדהות עם הכאב שלו. מכיוון שהכאב שלו נגרם (כעיקרון) מכך שהוא ג'ין למחצה, קל לו מאוד לסובב את הדעות כך שיאשימו את הג'ינים בהתעללות שהוא עבר. עלי נהדר בלגרום להתקרבנות, ולדמוניזציה של האויב. בנוסף לכך, הוא מתפאר בהשגיה של האימפריה הישנה ומייחס אותם לשעבוד של הג'ינים ולהורדת המעמד שלהם.
לכן, מבחינת הקונפליקט האידיאולוגי, עלי הוא לא מיוחד במה שהוא עושה. הוא דומה לכל גזען וקסנופוב אחר בהיסטוריה. הוא פשוט דוגמה חיה לדרך שבה אותן קבוצות גזעניות מסובבות את האמפתיה של הציבור לטובתן. הוא אמור לעורר בשחקנים את אותה התחושה שאדם לא גזעני/נאצי ירגיש כשהוא רואה הפגנה של הKKK. זעם, גועל, וסוג של חוסר אונים מול השנאה הבלתי מתפשרת. עלי הוא לא נבל שאמורים לחבב, בוא נבל שאמורים לתעב.
-סוף עריכה
השחקנים יכולים לפגוש את עלי בשלושה שלבים עיקריים, תלוי מתי תקופת המשחק
תקופה 1-בחזית. בתקופה זו, עלי הוא קצין צעיר וברוטאלי, ששמו עדיין לא נפוץ בכל הקיסרות. אם השחקנים מתנגדים באיזשהו אופן לקיסרות, ועושים בעיות מספיק זמן, עלי יגיע אליהם בסופו של דבר. למרות שהוא כן חזק בשלב הזה, הוא עדיין צעיר ולא כל כך מנוסה, מלא טינה שעשויה להעכיר את שיקול דעתו ברמה שמסוכנת לו, והוא עדיין לא קיבל את כל השדרוגים שלו. בשלב זה, עלי יילחם עם השחקנים בעיקר פנים אל פנים, בדרך כלל בראשות גדוד קטן מהמעלה השלישית בצירוף כמה משכירי החרב שלו. האיום שהוא מהווה הוא בעיקר ישיר (מוות לדמויות), והוא כנראה לא יהווה איום לטווח ארוך אחרי שהשחקנים יעברו אותו (אולי יחזור לקרבות נוספים מאוחר יותר, אבל לא יותר מזה)
תקופה 2-בחצר. בתקופה זו, עלי חזר לחצר הקיסרית. הוא כנראה לא ילחם בשחקנים באופן ישיר, אלא ישלח את היחידה שלו לטפל בהם. בשלב זה, ייתכן שהמאבק מול עלי יהיה יותר בלשי/מלא תככים מכיוון שהוא פועל גם בזירה הפוליטית. רמת האיום הישיר של עלי יורדת, מכיוון שהוא יוצא לפחות משימות מאשר בעבר, אבל הוא יכול לפגוע בשחקנים באופן עקיף, פוליטי או פיזי. אם השחקנים כן מגיעים לקרב ישיר מולו, הוא כבר מחובר לשדרוגים הפיזיים שקיבל מג'אבאר, הוא מנוסה יותר וערמומי יותר, אבל גם שאנן הרבה יותר, ובצדק.
תקופה 3-עם קיסרית האור האמיתי. בתקופה זו, עלי משמש יד ימינה בפועל של הקיסרית הצעירה. הוא שומר הראש שלה, היועץ שלה, ומפקד יחידת העילית שלה. הוא יכול להילחם בשחקנים באופן ישיר בשדה הקרב, לצאת אחריהם למשימת חיסול מיוחדת בעודו משאיר את שאר חברי המעלה השלישית להגן על גבירתו, או פשוט לשסות בהם את צבא הקיסרית. הוא עוצמתי יותר מאי פעם, וחשדן יותר מתמיד. בתקופה זו השנאה שלו מתלהטת לרמה שלעיתים הוא באמת עשוי לשרוף חפץ שהוא אוחז בו בהיסח הדעת. בתקופה השלישית, עלי יכול להיות נבל ראשי מבחינת היקף הכוח והפעולות שלו. השחקנים יוכלו להתמודד מול עלי בתור האויב הסופי, מבלי בכלל להגיע לקיסרית האור האמיתי בעצמה כאויבת.
מקווה שנהניתם!
