הרבה אחרי שהאלים נעלמו, הרבה אחרי שהציידים הפכו לאגדה, התחילו דיבורים על דת חדשה.
בהתחלה התייחסנו לזה בזלזול, "אלים" חדשים היו צצים על ימין ועל שמאל, לרוב סתם מטיל לחשים, אפילו לא אחד חזק מידי. התיימר להיות כוהן של עוד ישות בלתי מנוצחת ששרדה את הצייד, כאשר בפועל הוא לא מצליח לבצע ניסים כי אנחנו לא מאמינים מספיק.
אבל אז, הם הגיעו. קבוצות גדולות שלהם בבת אחת, מנהיגיהם הכריזמטים מוכרים את תורתם ודתם לכל קונה, מבטיחים הכל, בעוד אינם מבטיחים דבר, הם האשימו אותנו שבכלל סגדנו לאלי השקר שהצייד חיסל מלחתכילה, שאבות אבותינו סגדו לאלי שקר חסר כוח, ושהחיים הקשים היום הם עונש מהאל היחידי.
הם קראו לעצמם משמר הצל, והם קראו לאדון שלהם, אותו אל בלתי מנוצח, "אדון הצללים". הם סיפרו שהאל חזר לשלוט בנו, ושהוא יקח את דמם של הכופרים בו, ויטיל אותו על האדמה. ישאיר אותם כלים ריקים וחסרי חיים.
חשבנו שהם משוגעים, אבל אז... אז החל הדם לרדת.
סת' קרניאן, 800 שנים לצייד הראשון.
גשם הדם הוא תופעה שאייפינה את גידעון (ואת גלקוס בפרט) בימים האחרונים של הצייד. אחרי שתור הזהב של הציידים נגמר, ואחרי שעריהם הגדולות נהרסו לעפר, והידע העצום שאספו נשכח ונמחק. נשאר גידעון מצולק ממלחמות, עולם בו אף כנסייה לא שרדה עוד, וכוחות הקסם הפכו לסודם של החזקים ביותר.
ואז בא משמר הצל, הבטיח שיש לו היכולת להוכיח שהאסונות המקים בעולם הם אשמת הכופרים, ושבתיפלתם לאדון הצל, זה הסכים לסייע לעולם, באם בני התמותה יסכימו לגרש מחייהם את הכפירה, את הסיפורים העתיקים, את האגדות על הציידים, את האגדות על האלים.
ואז באה ההוחכה שלהם למציאות, דם החל לרדת כמו גשם, מרעיל את השדות, מטמא את הבארות. חסרי המזל שיצא להם להיות בחוץ במטר הראשון הובהלו לביתם מלאי כווית ושלפחוחיות, ברי המזל מהם מתו מהר. חסרי המזל הובאו למשמר הצל.
אלו האשימו אותם בכפירה, וארגנו הוצאות להורג, ולהם הוסיפו גם אנשים אחרים אשר נחשבו ככופרים, חלקם מספרי סיפורים, חלקם פשוט אנשים בעלי ידע. כולם הובלו לגורדם שהוקם על ידי המשמר, וכולם הוצאו להורג, ראשם נערף, גופם נזרק לאדמה. אבל לא הייתה ולו טיפת דם בודדת בגופם. אנשי המשמר טענו שדמם נלקח על ידי אדון הצל וכי כעת שאין הם בחיים יותר, הגשם יפסק.
הם לא שיקרו, בכל פעם שההוצאה להורג הסתיימה, וגפוה חסרת דם נפלה לרצפה, פסק הגשם. לעיתים ליום, לעיתים לחודש. לעיתים לפרק זמן לא ברור.
מאז, מידי פעם הגשם חוזר, משמר הצל מאשים עוד תושב בכפר בכפירה, האנשים כבר מובילים את המסכנים לגרדום מבלי להמתין למשפט, מבלי להצדיק זאת. ובכל פעם, הגופות היו חסרות דם, והגשם הפסיק מיד בתום ההוצאה להורג.
לא פלא, שהיום, כל כך הרבה שנים אחרי שבני התמותה סירבו לכרוע ברך בפני האלים. כנסיות חדשות נבנות, לאל שפרט להרג. לא הביא כלום לעולם.
לו רק ידענו, שאנשי המשמר והאל שלהם הם אלה אשר גורמים לגשם, ללא תלות בכופרים,שקרים או אלים עתיקים
בהתחלה התייחסנו לזה בזלזול, "אלים" חדשים היו צצים על ימין ועל שמאל, לרוב סתם מטיל לחשים, אפילו לא אחד חזק מידי. התיימר להיות כוהן של עוד ישות בלתי מנוצחת ששרדה את הצייד, כאשר בפועל הוא לא מצליח לבצע ניסים כי אנחנו לא מאמינים מספיק.
אבל אז, הם הגיעו. קבוצות גדולות שלהם בבת אחת, מנהיגיהם הכריזמטים מוכרים את תורתם ודתם לכל קונה, מבטיחים הכל, בעוד אינם מבטיחים דבר, הם האשימו אותנו שבכלל סגדנו לאלי השקר שהצייד חיסל מלחתכילה, שאבות אבותינו סגדו לאלי שקר חסר כוח, ושהחיים הקשים היום הם עונש מהאל היחידי.
הם קראו לעצמם משמר הצל, והם קראו לאדון שלהם, אותו אל בלתי מנוצח, "אדון הצללים". הם סיפרו שהאל חזר לשלוט בנו, ושהוא יקח את דמם של הכופרים בו, ויטיל אותו על האדמה. ישאיר אותם כלים ריקים וחסרי חיים.
חשבנו שהם משוגעים, אבל אז... אז החל הדם לרדת.
סת' קרניאן, 800 שנים לצייד הראשון.
גשם הדם הוא תופעה שאייפינה את גידעון (ואת גלקוס בפרט) בימים האחרונים של הצייד. אחרי שתור הזהב של הציידים נגמר, ואחרי שעריהם הגדולות נהרסו לעפר, והידע העצום שאספו נשכח ונמחק. נשאר גידעון מצולק ממלחמות, עולם בו אף כנסייה לא שרדה עוד, וכוחות הקסם הפכו לסודם של החזקים ביותר.
ואז בא משמר הצל, הבטיח שיש לו היכולת להוכיח שהאסונות המקים בעולם הם אשמת הכופרים, ושבתיפלתם לאדון הצל, זה הסכים לסייע לעולם, באם בני התמותה יסכימו לגרש מחייהם את הכפירה, את הסיפורים העתיקים, את האגדות על הציידים, את האגדות על האלים.
ואז באה ההוחכה שלהם למציאות, דם החל לרדת כמו גשם, מרעיל את השדות, מטמא את הבארות. חסרי המזל שיצא להם להיות בחוץ במטר הראשון הובהלו לביתם מלאי כווית ושלפחוחיות, ברי המזל מהם מתו מהר. חסרי המזל הובאו למשמר הצל.
אלו האשימו אותם בכפירה, וארגנו הוצאות להורג, ולהם הוסיפו גם אנשים אחרים אשר נחשבו ככופרים, חלקם מספרי סיפורים, חלקם פשוט אנשים בעלי ידע. כולם הובלו לגורדם שהוקם על ידי המשמר, וכולם הוצאו להורג, ראשם נערף, גופם נזרק לאדמה. אבל לא הייתה ולו טיפת דם בודדת בגופם. אנשי המשמר טענו שדמם נלקח על ידי אדון הצל וכי כעת שאין הם בחיים יותר, הגשם יפסק.
הם לא שיקרו, בכל פעם שההוצאה להורג הסתיימה, וגפוה חסרת דם נפלה לרצפה, פסק הגשם. לעיתים ליום, לעיתים לחודש. לעיתים לפרק זמן לא ברור.
מאז, מידי פעם הגשם חוזר, משמר הצל מאשים עוד תושב בכפר בכפירה, האנשים כבר מובילים את המסכנים לגרדום מבלי להמתין למשפט, מבלי להצדיק זאת. ובכל פעם, הגופות היו חסרות דם, והגשם הפסיק מיד בתום ההוצאה להורג.
לא פלא, שהיום, כל כך הרבה שנים אחרי שבני התמותה סירבו לכרוע ברך בפני האלים. כנסיות חדשות נבנות, לאל שפרט להרג. לא הביא כלום לעולם.
לו רק ידענו, שאנשי המשמר והאל שלהם הם אלה אשר גורמים לגשם, ללא תלות בכופרים,שקרים או אלים עתיקים